קרה לכם פעם שהייתם בסיטואציה חדשה, אולי מול קבוצת אנשים שלא הכרתם, ופתאום הרגשתם קטנים, כאילו אתם רוצים להתכווץ ולהיעלם?! לי זה קורה לא מעט. זה לא קשור בהכרח לגודל הפיזי שלי, אלא יותר לתחושה פנימית שאני פחות משמעותי, שהקול שלי לא באמת חשוב, שאני לא מספיק שווה…
פעם הגעתי למקום חדש, והייתה שם קבוצה של חבר'ה מאוד מרשימים. כל מה שרציתי זה פשוט לא להפריע, לא לומר משהו טיפשי. הרגשתי שאני כמו חגב קטן שמסתתר בין רגליים של פילים. התחושה הזו חזקה מאוד, ולפעמים אני מרגיש שהתחושה שלי היא זאת שבעצם משפיעה על איך שאחרים באמת רואים אותי.
*
המרגלים ששלח משה לתור את הארץ חוזרים עם תיאור מפחיד על הענקים שראו שם. הם אומרים: "וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם". הם לא רק הרגישו קטנים וחסרי משמעות מול הענקים, אלא שהתחושה הזו השתקפה במציאות – הם היו כחגבים בעיני הענקים.
התורה מלמדת אותנו כאן שיש קשר ישיר בין איך שאנחנו תופסים את עצמנו לבין איך שהסביבה תופסת אותנו. כשאדם מקטין את עצמו, כשאין לו הערכה עצמית, הוא משדר את זה החוצה, וזה מה שהוא מקבל בחזרה.
אם נלמד להסתכל על עצמנו בעין טובה יותר, להכיר בערך שלנו ובכישורים שלנו, גם העולם יתחיל לראות אותנו אחרת.
