הלם קרב

"אַתֶּם חַיָּבִים לָבוֹא אִתִּי מֵאֲחוֹרֵי הַבִּנְיָנִים הַיּוֹם אַחֲרֵי הַלִּמּוּדִים" אָמַר לָנוּ יַעֲקוֹבִי בְּהִתְרַגְּשׁוּת, "אַתֶּם תִּרְאוּ מַשֶּׁהוּ שֶׁתִּצְטַעֲרוּ מְאוֹד אִם לֹא תָּבוֹאוּ לִרְאוֹת אוֹתוֹ", הוּא הוֹסִיף כְּדֵי לְגָרוֹת אוֹתָנוּ. "תִּרְצֶה אוּלַי לְשַׁתֵּף אוֹתָנוּ מָה זֶה בְּדִיּוּק?", שָׁאַלְתִּי, "זֹאת הַפְתָּעָה", אָמַר בְּקוֹל צוֹפֵן סוֹד. "אֲנִי רַק יָכוֹל לוֹמַר שֶׁמְּדֻבָּר בְּמַשֶּׁהוּ פִּיצוּץ", הוּא נֶעֱלַם בֵּין כָּל הַתַּלְמִידִים וַאֲנִי הִסְתַּקְרַנְתִּי.
אַחֲרֵי הַלִּמּוּדִים מִהַרְתִּי לָלֶכֶת לְבֵית, לְהוֹרִיד אֶת הַתִּיק וְלֶאֱכֹל אֲרוּחַת צָהֳרַיִם בִּזְרִיזוּת. מִיָּד לְאַחַר מִכֵּן, הָלַכְתִּי לַחֻרְשָׁה מֵאֲחוֹרֵי הַבִּנְיָנִים וּמָצָאתִי שָׁם אֶת יַעֲקוֹבִי יַחַד עִם עוֹד כַּמָּה חֲבֵרִים. "אַתָּה רוֹצֶה לוֹמַר לָנוּ מַהוּ בְּדִיּוּק הַ'דָּבָר הַמַּגְנִיב שֶׁאֲנַחְנוּ מַמָּשׁ נִצְטַעֵר אִם לֹא נִרְאֶה'?", שָׁאַל צוּר. וְיַעֲקוֹבִי חָשַׂף בְּפָנֵינוּ קֻפְסָה גְּדוֹלָה. "מָה זֶה?", שָׁאַל יִשַׁי, "זוֹ הַזִּקּוּקִים הֲכִי מַגְנִיבִים שֶׁרְאִיתֶם אֵי פַּעַם, הִשַּׂגְתִּי אוֹתָם מִמּוֹכֵר סוֹדִי שֶׁלֹּא רוֹצֶה שֶׁהַמִּשְׁטָרָה תַּחֲרִים לוֹ אֶת הַצִּיּוּד, מְדֻבָּר בְּמַשֶּׁהוּ רְצִינִי!".
זֶה נִשְׁמָע מְעַנְיֵן בִּמְיֻחָד. "רַק תִּתְרַחֲקוּ קְצָת, כִּי זֶה מַשֶּׁהוּ בֶּאֱמֶת רְצִינִי וּקְצָת מְסֻכָּן", הוּא הִזְהִיר אוֹתָנוּ, וְשָׂמַחְתִּי שֶׁהוּא יוֹדֵעַ לְפָחוֹת שֶׁהַצַּעֲצוּעַ שֶׁלּוֹ הוּא מְסֻכָּן. יַעֲקוֹבִי הִדְלִיק אֶת הַפְּתִיל שֶׁהָיָה בִּקְצֵה הַקֻּפְסָא, וּמִהֵר בְּרִיצָה מְהִירָה לְכִוּוּן הָעֵצִים, שָׁם הִמְתַּנּוּ. בְּמֶשֶׁךְ כַּמָּה שְׁנִיּוֹת הִבַּטְנוּ בִּפְתִיל נִשְׂרָף, אַךְ לֹא קָרָה כְּלוּם. "זֶה בִּכְלָל לֹא עוֹבֵד", אָמַר יִשַׁי, אַךְ נֶעֱצַר כְּשֶׁרָאָה אֶת הַזִּקּוּקִים מַמְרִיאִים לַשָּׁמַיִם וּמִתְפּוֹצְצִים בְּמַטָּח מַרְהִיב בְּיוֹתֵר.
"זֶה הָיָה בְּהֶחְלֵט מַדְהִים", אָמַרְתִּי לְיַעֲקֹבִי לְאַחַר מִכֵּן. מָה שֶׁהָיָה פָּחוֹת מַדְהִים אֵלּוּ הָיוּ הָאַמְבּוּלַנְסִים שֶׁהִגִּיעוּ זְמַן קָצָר לְאַחַר מִכֵּן לְעֶבְרוֹ הַשֵּׁנִי שֶׁל הַבִּנְיָן. "זֶה גִּידִי, הַשָּׁכֵן הַצָּעִיר וְהַמְּשֻׁגָּע", סִפֵּר לָנוּ צוּר בְּהִתְרַגְּשׁוּת. גִּידִי הוּא צָעִיר מִסְכֵּן שֶׁאַף אֶחָד בַּשְּׁכוּנָה לֹא יוֹדֵעַ מָה בְּדִיּוּק עָבַר עָלָיו, חֶלְקָם רָאוּ אוֹתוֹ צוֹעֵק בְּפִתְאוֹמִיּוּת, צְעָקוֹת נִשְׁמָעִים מִבֵּיתוֹ בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה וְהוּא מְאוֹד מְכֻנָּס בְּעַצְמוֹ וְשַׁתְקָן. לֹא פֶּלֶא שֶׁהַיְּלָדִים הֶעֱנִיקוּ לוֹ אֶת הַכִּנּוּי – 'הַמְּשֻׁגָּע'.
כַּעֲבֹר כַּמָּה יָמִים אִמָּא שֶׁלִּי סִפְּרָה שֶׁגִּידִי הִשְׁתַּחְרֵר לְבֵיתוֹ, הִיא בִּקְּשָׁה מִמֶּנִּי וּמִשְּׁאָר הַחֲבֵרִים לָבוֹא לְבַקְּרוֹ וְגַם לְהִתְנַצֵּל, "אוּלַי קוֹלוֹת הַזִּקּוּקִים הִבְהִילוּ אוֹתוֹ", הִיא שִׁעֲרָה.
הִתְבָּרֵר שֶׁהִיא צָדְקָה. גִּידִי שֶׁבַּהַתְחָלָה כָּעַס עָלֵינוּ מְאֹד, סִפֵּר שֶׁקּוֹלוֹת הַנֶּפֶץ הִפְחִידוּ אוֹתוֹ, עַד לְהֶתְקֵף חֲרָדָה, לָקַח לוֹ זְמַן לְהָבִין שֶׁלֹּא רָצִינוּ לְהַפְחִיד אוֹתוֹ וְשֶׁאֲנַחְנוּ מַמָּשׁ מִצְטַעֲרִים עַל מָה שֶׁהָיָה. "אֲנִי מַבְטִיחַ יוֹתֵר לֹא לְהִתְעַסֵּק עִם דְּבָרִים כָּאֵלּוּ מְסֻכָּנִים", אָמַר יַעֲקוֹבִּי.
גִּידִי סִפֵּר לָנוּ כֵּיצַד נִלְחַם בִּרְצוּעַת עַזָּה וְעַל הַדְּבָרִים הַקָּשִׁים שֶׁחָוָה, קוֹרְאִים לָזֶה 'פּוֹסְט טְרָאוּמָה' אוֹ 'הֶלֶם קְרָב' הִסְבִּיר לִי אַבָּא מְאֻחָר יוֹתֵר. גִּידִי שָׂמַח שֶׁבָּאנוּ לְבַקֵּר אוֹתוֹ וְהִסְבִּיר לָנוּ שֶׁאֲנָשִׁים מִתְרַחֲקִים מִמֶּנּוּ כִּי חוֹשְׁבִים שֶׁהוּא מְשֻׁגָּע, בִּזְמַן שֶׁהוּא חוֹוֶה הֶתְקֵפֵי חֲרָדָה שֶׁמִּתְבַּטְּאִים בְּהִתְנַהֲגוּת מְשֻׁנָּה.
הִמְשַׁכְנוּ לְבַקֵּר אֶת גִּידִי וְגִלִּינוּ צָעִיר נֶחְמָד, שֶׁפָּשׁוּט מֵעוֹלָם לֹא הִתְיַחַסְנוּ אֵלָיו בַּצּוּרָה הַמַּתְאִימָה.