שוקי חיפש בדחיפות מקום שיוכל להעמיד בו את הנגרר שלו, בגלל מצוקת החניה הגדולה שהייתה באזור. הוא נכנס לחניה הפרטית של הבניין בהמשך הרחוב והעמיד את הנגרר בחניה הפרטית של אדון שמחה, שגם ככה לא היה רכב בבעלותו. אלא שהזמן עבר במהירות ושוקי שכח מהנגרר שנמצא בחניה של הבניין בהמשך הרחוב, אלא ששמחה השכן שהנגרר היה בחניה שלו ראה שהוא לא בשימוש והחליט להשתמש בנגרר כמחסן לחפצים שלו ואפילו נעל אותם במנעול. עברו שנתיים ויום אחד יורד שמחה לרחבת הכניסה ורואה להפתעתו שהנגרר נעלם. במקום שבו עמד הנגרר היה פתק שהודיע לשמחה שאם ברצונו לקבל את החפצים שלו בחזרה, עליו לשלם דמי שכירות של מחסן עבור השנתיים האחרונות. שמחה שהשתומם מחוצפתו של איציק, ניגש אליו ואמר: "בוא נתחיל בזה שאתה תשלם על החניה שלי עבור השנתיים האחרונות ואחר כך אני אשלם לך על המחסן!" מה דעתכם? האם שוקי צריך לשלם על החניה? והאם שמחה צריך לשלם על המחסן?
מעיינים בספרים ולומדים לפסוק הלכה או משפט:
שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן שס"ג סעיף ו' בדין: 'הדר בחצר חברו שלא מדעתו'. ובסעיף ה' בדין: 'תקף ספינתו של חברו ועשה בה מלאכה'.
תשובה לשאלה "וילה במחיר מציאה" (שאלה מס' 602)
תקציר השאלה השבועית: מצב החרום שהיה בישראל בתקופת הסגר מהקורונה, הוריד את המחירים לרצפה. שמרית הרימה טלפון לבעל הווילה שהייתה אצלו בנופש שנה וסגרה איתו במחיר של 2,000 שקלים ללילה, במקום 5,000 שקלים. חודש לאחר הסגר, התקשר בעל הווילה לשמרית ואמר שהמחיר עלה לסכום של 4,000 שקלים ללילה. שמרית טענה: "זה לא הוגן! הרי אני סגרתי איתך מראש. אתה היית צריך לקחת בחשבון שמצב החרום הזה יסתיים וזה היה בדיוק היה ההימור שלי ולכן סגרתי איתך מראש…" מה דעתכם? האם בעל הווילה יכול לשנות את המחיר?
תשובה בקצרה: אם שמרית שילמה מקדמה, בעל הווילה לא יכול לחזור בו מהמחיר הראשון. אבל זה היה רק סיכום בעל פה, יש מחלוקת בדבר ולבני ספרד ראוי להחמיר שלא יחזור בו מדיבורו.
תשובה בהרחבה: במקרה הזה של ההסכם בין שמרית לבעל הווילה, נצטרך לדמות את זה למקרה שמופיע בהלכה לגבי מוכר וקונה, ששם מבואר שכל עוד לא נעשה 'קניין' בין המוכר לקונה והכול היה רק בגדר דיבורים, שניהם יכולים לחזור בהם מההסכם. יחד עם זאת, ודאי שהדבר אינו הגון מבחינה מוסרית והוא אף מוגדרים בהלכה כדין: 'מחוסרי אמנה' (הגדרה לאדם שחוזר בו מסיכום שנעשה בעל פה). ונחלקו הפוסקים במקרה שהשתנה שווי העסקה קודם שחזרו בהם, האם הם יכולים לחזור בהם מדיבורם. דעת מרן ה'בית יוסף' שאפילו שהשווי השתנה אסור לחזור בו מדיבורו וכך נהגו בני ספרד. אבל לדעת פוסקים אחרים אם שווי העסקה השתנה, יכולים שניהם לחזור בה מדיבורם כל עוד לא נעשה 'קניין'. (שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן ר"ד סעיף י"א)
מה הדין במקרה ששולמה מקדמה?
אבל אם שולמה מראש מקדמה כספית העסקה סגורה, מכיון שזה מוגדר כ'קניין שכירות' והווילה נחשבת כקרקע שהושכרה בתמורה למקדמה, אין אפשרות לאף אחד מהצדדים לחזור בו ובעל הווילה יצטרך להשאיר את המחיר שסגר עליו עם שמרית מראש. (סימן קצ"ה סעיף ט')
