"החיים שלך הולכים להיות מאתגרים במיוחד!" לחשו לה הדודות הזקנות כבר בחגיגת האירוסין והיא הביטה בהם בתמיהה, אבל היום היא בהחלט גילתה את המשמעות והעומק שהסתתר בדברים. כשנישאה נעמי לבחיר ליבה, עמוס פריד, אמרו לה שהחיים לצד חוקר מוביל ומפורסם יהיו מאתגרים. אבל לשמחתה של נעמי, התחזיות התבדו במהרה. עמוס היה בעל רגיש, אכפתי וקשוב לצרכיה.
כדי להסיר מעמוס את דאגת הפרנסה וכדי למלא את השעות שהעביר הרחק במעבדה, פתחה נעמי חנות ומכרה בה מוצרי קרמיקה שהכינה. התחביב הישן הפך מהרה לעבודה מלאה. היא מכרה מוצרים מעוצבים, העבירה סדנאות והוזמנה לתערוכות מסביב לעולם. נעמי הייתה מאושרת, אבל היא לא תיארה לעצמה שהכול עומד להשתנות.
"תראי מה כתוב כאן, נעמי…" אמר לה עמוס אחרי דפדוף קצר בירחון מדעי שקרא. "דוגמה לחוקרים שטרם נתנו דעתם על משבר האקלים והשלכותיו, אפשר למצוא בפרסומיו של פרופסור עמוס פריד. מצער להיווכח שיש מדענים הבוחרים להתכחש לעובדות". נעמי ניסתה להעביר את הידיעה בקלות. "זה נתן ארגמן", הסביר עמוס, "הוא אחראי מטעם המשרד להגנת הסביבה על התקנות לתעשייה". נעמי לא הבינה איך זה קשור והבטיחה לעמוס: "זה לא ישנה דבר".
נעמי לא תיארה לעצמה עד כמה הדברים הולכים להשתנות. אחרי פרסום המאמר עמוס כמעט לא הגיע הביתה. הוא שקע בעבודה מאומצת, מנסה בכל כוחו להוכיח להעמיד את נתן ארגמן על טעותו. 'מה הוא חושב?!' חשב עמוס לעצמו, 'ככה לפגוע באנשים?' נעמי לא הבינה מהיכן צצה רוח הקרב שנכנסה בעמוס. היא קיוותה שהזמן יגרום לדברים לשקוע ולהישכח ויחזיר לה בהקדם את עמוס שהכירה קודם לכן.
רק במעט הצליחו עבודות הקרמיקה שכה אהבה להשכיח ממנה את צערה. היא פסלה בחמר בטוב טעם. וכשסיימו הכלים להתייבש, הוסיפה להם צבע, לבסוף הכניסה אותם לכבשן שניצב בשולי החנות. שולחת את הכלים לשרפה, מקווה שיעמדו באתגר, ושהיא תהיה מרוצה.
"אני בדיוק סוגרת…" אמרה נעמי ללקוח שנכנס לחנות. "באתי רק למסור לך את המכתב הזה", אמר הלקוח, שהציג את עצמו כפקח של המשרד להגנת הסביבה. נעמי קראה את המכתב והרגישה שחרב עליה עולמה. 'כדי לצמצמם את פליטת הגזים ממפעלי התעשייה הוחלט שבעוד חודשיים לא תתאפשר עוד הפעלת כבשנים בעסקים קטנים. אנא היערכו בהתאם'. נעמי לא ידעה כיצד עליה להיערך. 'לקחו לי הכול' חשבה לעצמה, 'עמוס כבר לא אותו דבר, ועכשיו גם הנחמה שמצאתי בעבודות הקרמיקה אובדת'.
"הצלחתי, נעמי!" בישר לה עמוס כעבור כמה ימים. "המחקר החדש התפרסם", אמר בסיפוק והוסיף: "דאגתי כמובן שיגיע אל נתן ארגמן. מעכשיו הכול יסתדר". 'הוא אפילו לא מעלה בדעתו שעבורי – שום דבר כבר לא מסתדר', חשבה נעמי. לפני שתפרוצנה הדמעות, מיהרה נעמי אל החנות שלה. כשהתקרבה, הבחינה בפקח שחיכה ליד הפתח. "שלום גברתי", אמר הפקח. מייד החלה נעמי להתנצל. "סלח לי, לא שמתי לב לתאריכים… עד השבוע הבא לא יהיה פה התנור". הפקח קטע את דבריה ואמר: "באתי לעדכן ששינינו את התקנות. מאמר חדש קובע שהתנורים האלה בכלל לא משפיעים". ליבה של נעמי פעם בהתרגשות. רק כדי להיות בטוחה היא שאלה: "אתה יודע מי פרסם את המאמר הזה?" "קוראים לו עמוס פריד", ענה הפקח, "הוא ממש הציל אותך, אה?" הוסיף בחיוך לפני שנעלם. הבנה עמוקה נחתה באחת על נעמי, וחיוך של שמחה התפשט על פניה.
בפרשת השבוע אנחנו נפגשים בקנאתו של פנחס ובציווי על נקמת ה' במדיין. שתי מידות אלו נחשבות לשליליות ורעות במיוחד. ובכל זאת, התורה מלמדת אותנו שלכל דבר, לכל כוח בנפש, לכל תכונה ומידה, יש המקום והזמן הנכון. כאשר משתמשים נכון במידות ובכוחות הנפש, בהתאם להנחיה הרוחנית, הן הופכות מעניין שלילי לגילוי נשגב של הנוכחות האלוקית הטובה והמיטיבה בעולם.
