המעקה שהתעקם
לאחר שאבא שלו החליק בעלייה התלולה מול הבית, החליט שמשון להתקין מעקה במעבר הצר והתלול שבין הבניינים לטובת הכלל. הוא התקין על הגדר מעקה מברזל שבו יוכלו להחזיק אנשים מבוגרים ולרדת בבטחה במעבר, בפרט בימי החורף הגשומים. לאחר כמה חודשים הגיע אליו אדם מבוגר בתביעה לשלם לו על נזקים שנגרמו לו מנפילה בגלל המעקה שלו. התברר שבאחד הימים אותו אדם ירד בירידה וכמובן החזיק במעקה, אבל הוא נעקר ממקומו, נפל ונחבל בצורה קשה. "אתה לא חיברת את המעקה כמו שצריך. בגללך נפלתי ואתה צריך לשלם לי את הנזקים!" אמר האיש. אבל שמשון טען: "אני לא חייב לך כלום, בסך הכול עשיתי טובה למען הכלל והתקנתי את המעקה כמו שצריך, כפי שאתה רואה שזה קיים כבר כמה חודשים. ואם אתה רוצה, לך ותתבע את העירייה שתשלם לך על הנזק ברשות הרבים!" אבל האיש טען ששמשון אחראי לנזק, כיוון שאם המעקה היה מותקן כראוי לא היה נגרם לו נזק. מה דעתכם? האם הוא יכול לתבוע משמשון את הנזק?
מעיינים בספרים ולומדים לפסוק הלכה או משפט: תלמוד בבלי מסכת בבא קמא דף נ"ב. שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן תי"א סעיף א' וסמ"ע סעיף ג'.
תשובה לשאלה 'מכירה בטעות' (שאלה 826): נתי חיפש תקופה ארוכה מכשיר הזנה רפואי מסוג מסוים שקשה להשיג בארץ. באחד הימים קיבל הודעה שבקריית ביאליק ניתן להשיג את המכשיר. הוא הגיע למקום וגילה שהמכשיר שם הוא האחרון במלאי. נתי שילם על המכשיר והשאיר אותו בחנות, כדי שבבוקר יבוא לקחת אותו. למחרת הוא גילה שהמוכר מכר אותו בטעות למישהו אחר. המוכר הציע לו פיצוי אבל נתי רצה את המכשיר בחזרה. המוכר ניסה לשכנע את הקונה שיחזיר את המכשיר, אבל הלה סירב להחזיר אותו בטענה שזה האחרון בשוק. יש כאן כמה שאלות: א) האם נתי קנה את המכשיר ב'קניין גמור' ברגע ששילם עליו? ב) האם חלה המכירה בפועל ללקוח השני? ג) מה הדין אם יש עלויות נוספות כדי לייבא את המכשיר מחו"ל? מי משלם אותן – המוכר או הקונה?
המושג ההלכתי: האם מעות קונות.
תשובה בקצרה: המכירה ללקוח השני קיימת ונתי לא יכול לתבוע בטענה שהמקח התבטל, וגם אם יהיו עלויות נוספות כדי לייבא את המכשיר מחו"ל הוא יצטרך לשלם אותן מכיסו.
תשובה בהרחבה: בעיקרון, ברגע שאדם משלם על מוצר, נחשב הדבר כקניין שלו. יש מושג ש'מעות קונות' אף שהקונה לא עשה פעולת קניין נוספת כמו קניין משיכה או הגבהה. אבל חז"ל תיקנו (מסכת בבא קמא דף מ"ז עמוד ב) שכסף לבד לא נחשב לקניין, אלא אם כן הקונה ביצע את אחד מהקניינים האחרים. והסיבה שחכמים תיקנו את התקנה הזאת, מכיוון שהיו מקרים שהקונה היה רוכש את החפץ ומשאיר אותו אצל המוכר ואם חלילה הייתה פורצת שרפה, המוכר לא היה טורח להציל את החפץ של חברו מכיוון שהוא כבר לא ברשותו. ולכן עשו תקנה שהקונה צריך לבצע קניין כדי שהחפץ יהיה ברשותו באופן מוחלט.
הפוסקים נחלקו מה הדין בימינו שהמנהג הוא לקנות בכסף בלבד. כיוון שבמקרה שלנו יכול הקונה האחרון לטעון שהוא הקונה האמיתי משום שעשה קניין גמור על ידי משיכה ואילו נתי רק שילם כסף על המכשיר, והקניין הזה מועיל רק לפי כמה פוסקים. ולכן, גם בהוצאות הנלוות אם יהיו כאלו עבור ייבוא המכשיר במיוחד עבורו מחו"ל, יהיה עליו לשלם אותן, כיוון שהמוכר לא עשה זאת בכוונה וזה נחשב ל'גרמא', שפטור בדיני נזיקין. ולא חל על המוכר דין של 'מי שפרע' (ביטוי של קללה שקיללו חז"ל בגמרא את אדם שמנצל את תקנות חכמים כדי להתחמק מקיום דבריו) כיוון שהוא עשה זאת בשוגג.
