שבת, י"ב בתמוז המפתח לכתב הסתרים
כתב החרטומים, שבו נעשה שימוש במצרים העתיקה, נחשב במשך דורות לתעלומה. השימוש בכתב זה הלך וירד עד שנפסק כליל לפני כ 1,500- שנה. מאז לא נותר איש שידע לפענח את אלפי הסימנים והציורים שבהם השתמשו המצרים הקדמונים.
אמנם בי"ב בתמוז תקנ"ט (1799), בתקופת כיבוש מצרים על ידי נפוליאון, מצאו חיילים צרפתים אבן שחורה גדולה ועליה כתובת עתיקה. על האבן, הקרויה "אבן רוזטה" על שם העיר הסמוכה, נכתב תוכן זהה בשלושה סוגי כתב שונים: כתב חרטומים, כתב מצרי נוסף, ויוונית עתיקה. כיוון שיוונית עתיקה הייתה שפה ידועה, נוצרה עתה אפשרות לפענוח של השפות המצריות. ואכן לאחר עבודה ממושכת של חוקרים רבים, הצליח לבסוף המלומד הצרפתי ז'אן פרנסואה שמפוליון לפרוץ את הדרך להבנת כתב החרטומים. "אבן רוזטה" נמצאת היום במוזיאון הבריטי בלונדון.
אירועים רבים בחיינו ובעולם בכלל, נראים לנו לעתים ככתובים ב"כתב חרטומים", ואיננו מבינים את משמעותם ואת תכליתם. לעתיד לבוא אנו עתידים לקבל את ה"מפתח" להבנת ההיסטוריה האישית והעולמית, וכך נראה כיצד כל האירועים הובילו אל התיקון השלם.
יום שלישי, ט"ו בתמוז – התאמה שאינה מתאימה
ט"ו בתמוז תק"ע (1810) נחשב ליום הקמתה של התנועה הרפורמית, עם פתיחת בית הכנסת הרפורמי הראשון בזסן שבגרמניה. התנועה הרפורמית ביקשה "להתאים" את היהדות לזמן המודרני: לבתי הכנסת שלה הוכנס עוגב, כנהוג בכנסיות הנוצריות, חלקים מהתפילה תורגמו לגרמנית, והושמטו ממנה הקטעים ה"לא רלוונטיים" שעסקו בחזרה לארץ ישראל. בשנים הבאות הכריזו המנהיגים הרפורמים על ביטול כמעט מוחלט של המחויבות לתורה ולמצוות, ובמקומן הם הסתפקו באמירות מופשטות על צדק ומוסר. כיום מצוי מרכז התנועה בארה"ב, אך בקרב חבריה שם מגיע שיעור ההתבוללות לכ – 70%.
בניגוד לתפיסה הרפורמית, היהדות המקורית דרשה תמיד מנאמניה לשחות נגד הזרם, ולא להשתעבד לרוח הזמן ולתרבות השלטת. כפי שהקב"ה הוא נצחי, גם עיקרי האמונה ותרי"ג המצוות הם אמיתות נצחיות שאינן ניתנות לשינוי. בעצם אין בעיה להתאים את התורה לרוח הזמן: בעניינים רבים, מומלץ מאוד לשנות את רוח הזמן…
יום שישי, י"ח בתמוז – ה"מארי" הגדול
הגאון רבי יוסף קאפח זצ"ל, ממנהיגי יהדות תימן בדורנו, נולד בצנעא בשנת תרע"ח (1917). בעודו תינוק נפטר אביו, והוא התחנך אצל סבו רבי יחיא קאפח זצ"ל. מסבו זה למד יוסף הצעיר את דרכו המחשבתית וההלכתית, ההולכת בעקבותיו של הרמב"ם.
כדי להינצל מ"גזירת היתומים", שעל פיה הוכרחו יתומים שלא הגיעו לבגרות להתאסלם, נישא יוסף בגיל 15 בלבד לבת דודתו ברכה. רעייתו התפרסמה גם היא במפעלי החסד הרבים שהקימה. בשנת תש"ג (1943) עלתה המשפחה לארץ ישראל. הרב עבד תחילה בצורפות, כמנהגם של חכמי תימן לשלב תורה ומלאכה, ולאחר מכן עלה לירושלים ולמד בישיבת "מרכז הרב". הוא התמנה לדיין, ובשנים מאוחרות יותר נעשה חבר בבית הדין הרבני הגדול.
הרב קאפח עסק רבות בעבודה ספרותית-תורנית והוציא לאור חיבורים רבים. בקיאותו בערבית אִפשרה לו לתרגם מחדש את כתביהם של הרמב"ם, רב סעדיה גאון, רבי יהודה הלוי ועוד, שנכתבו בשפה זו. בין השאר הוציא לאור מהדורה מדויקת של "משנה תורה" לרמב"ם על פי כתבי יד עתיקים, וחיבר ביאור מקיף על "משנה תורה" כולו. הרב קאפח הלך לעולמו במוצאי צום י"ז בתמוז תש"ס (2000).
