בתו של רבי ישראל מראדין, החפץ חיים, התאלמנה מבעלה בגיל צעיר, ואביה הגדול, שרצה להעניק לה כוחות להתמודדות סיפר לה:
אלמנה אחת גידלה בן יחיד שנותר לה מבעלה, והיא מצאה בו נחמה ונתנה לו את כל אהבתה.
לימים חלה הילד ונפטר, וגם אני נכחתי בהלוויה שלו. האם עמדה ליד הקבר הטרי, כיסתה את בנה המת בעפר, הרימה עיניה כלפי מעלה ואמרה:
"ריבונו של עולם, עד היום היה הלב שלי חצוי. בחציו אהבתי אותך. ובחציו השני אהבתי את בני יחידי. ועכשיו מת בני, והלב שלי נתון כולו לך. כל אהבתי מעכשיו מופנית רק אליך"…
*
מאז שמחת תורה בשנה הקודמת חווינו כולנו כעם אחד אירועים קשים ומטלטלים, נחשפנו לכל כך הרבה צער וכאב. אך בעיקר נחשפנו לעומק המדהים והמיוחד של עם ישראל שמתגלה למרבה הצער דווקא ברגעים הקשים ביותר.
מתוך שלל קולותיהם של בני משפחות ההרוגים הנופלים והחטופים צפות וזורחות באור יקרות עוצמות אדירות של אמונה איתנה, צידוק הדין ודיבורים נדירים של חיבור מופלא לבורא שמותירים אותנו משתאים ומשתוממים מול תעצומות הנפש המתגלות אצל אנשים מן השורה.
אם חשבנו שצידוק הדין באהבה גמורה הוא עניין של צדיקים גדולים ואנשי מעלה מיוחדים, אנחנו מגלים שטעינו – גם יהודים ויהודיות פשוטים מסוגלים לגבורת נפש בלתי רגילה שמצביעה על חיבור חזק של אהבה בלתי מתפשרת לבורא הטוב גם בשעת צערם ואבלם. והם מאירים בכך את נשמת כולנו כעם.
*
כוחות אלו אינם באים מן האוויר, הם לא נולדו בהם באקראי. אלו תעצומות הנפש העוברות בעם ישראל דור אחר דור, מורשת מאבותינו הגדולים, אבות האומה, שהדנ"א (DNA) הרוחני שלהם טבוע עמוק בתוכנו.
*
הצצה קטנה למקור הכוחות הללו אנחנו מקבלים בפרשת השבוע, כשיוסף מתנפל על אביו בגעגוע ובבכי, מחבקו ומנשקו אחרי יותר מעשרים שנה של פרדה.
רש"י כותב דבר מדהים: "אבל יעקב לא נפל על צווארי יוסף ולא נשקו; ואמרו רבותינו שהיה קורא את שמע".
בשעה המרגשת הזו יעקב ממתין לרגע עם הרגשות הטבעיים, ומניח בכך את התשתיות והיסודות לכוחות הנפש של עם ישראל. הוא קורא קריאת שמע. הוא מעלה את הלב שלו למקום גבוה יותר, למקום שכולו טוב, מקום שכולו אהבה לבורא, מקום גבוה יותר מכל צער ומכל רגש. כדי שלנו, צאצאיו לדורות, יהיה כוח להתמודד עם כל מה שיעבור עלינו.
יהי רצון שנזכה לגלות את כוחותינו העצומים בדרך הטוב, ולא נזדקק עוד לשיעורים כואבים.
*
יהיו הדברים לעילוי נשמת הקדוש סמ"ר יעקב הלל הי"ד בן הרב חיים ורבקה מילכה הי"ו לאוי"ט, ולעילוי נשמת כל הקדושים שנפלו ומתו על קדושת שמו יתברך במסירות נפש.
