מהיום הראשון כשעלתה בישיבת הצוות ההצעה לערוך את 'יום המקצועות של סבא וסבתא' בכיתה של המורה יוחנן, הוא לא הבין בדיוק מה רוצים ממנו.
עד היום הוא היה רגיל לערוך בכיתה אחת לשנה את יום המקצועות של ההורים, שבו כל הורה מגיע לכיתה ומסביר על העבודה שלו. אבל סבא וסבתא? זה בהחלט היה נשמע שונה ומפתיע. בכל אופן הוא החליט לזרום עם העניין ולערוך את יום המקצועות המיוחד הזה בכיתה.
לאור הניסיון שלו מטעויות שעשה בשנים קודמות, הוא החליט לבקש מאחד התלמידים להכין לו רשימה של כל המקצועות של הסבים והסבתות, כדי לוודא שאין איזה מקצוע שמצריך ממנו רגישות יתרה, או איזה סבא או סבתא שלא ירצו לדבר על המקצוע שלהם והדבר יגרום להם מבוכה ואי נוחות לתלמיד. כעבור יומיים, כשקיבל מהתלמיד את המסמך שבו פירוט של כל המקצועות של הסבים והסבתות של תלמידי כיתתו, נחה עינו של יוחנן על סבתא של אחד מהתלמידים שסימנה ליד שמה את מקצועה – מנקה בבית החולים 'שערי צדק'. יוחנן החליט להתקשר אליה בערב בכדי לוודא מולה שהדבר לא יסב לה חוסר נוחות, שכן בהגיע תורה היא תצטרך לעמוד מול כל הכיתה של נכדה ולספר על המקצוע שלה. כשדיבר איתה ענתה לו גברת נעמי, האישה המדוברת: "בוודאי שאסכים להגיע לבית הספר ולספר על המקצוע שלי. ולא רק שאסכים להגיע אלא גם אשמח להיות ראשונה ולהציג את המקצוע שלי!". יוחנן קצת נבוך למשמע התשובה שלה. הוא דווקא התכוון שסבתא אחרת של אחד מהתלמידים שלו תציג ראשונה את המקצוע שלה. אותה סבתא בשם מירי הייתה בין הנשים הראשונות שאיישו את משרת המתכנתת בחברת הייטק מוכרת ב'הר חוצבים' בירושלים וזה נראה לו מעניין יותר.
עם כל הכבוד ומבלי לזלזל בכבודה של גברת נעמי, אבל מנקה בבית חולים 'שערי צדק' לא נשמע לו בדיוק כמו המקצוע המלהיב ביותר שאפשר לספר עליו לתלמידים. למחרת ניגש אליו תלמיד שלו, הנכד של אותה מנקה ב'שערי צדק', ואמר לו בקול גאה: "המחנך, סבתא נעמי סיפרה לי שהיא תציג את המקצוע שלה ביום המקצועות וביקשה שאזכיר לך שהיא תציג את המקצוע ראשונה!". יוחנן הנבוך, חשב שהיא כבר שכחה מהבקשה הזאת, אבל עכשיו הוא הבין שהוא צריך להתקשר אליה. מלכתחילה רצה לשים את סבתא מירי, המתכנתת, במקום הראשון, כדי שתספר על העיסוק המעניין שלה. כעת הוא נאלץ להתקשר אליה ולשאול אותה האם יהיה לה אכפת להיות במקום השני ולא הראשון, בגלל שהבטיח כבר את המקום הראשון לסבתא אחרת…
"אין לי שום בעיה להיות במקום השני", השיבה לו סבתא מירי: "והאמת שאני בכלל חושבת שלא בטוח שאוכל להגיע כי השתחררתי מבית החולים 'שערי צדק' לפני שבועיים". וכך אמר יוחנן לנכד של גברת נעמי שזה בסדר גמור והיא תופיע ראשונה. כשהגיע יום השיחה נכנסה גברת נעמי לכיתה והנכד שלה עומד לידה בהתרגשות. היא שאלה את התלמידים האם הם יודעים מה היא עושה, וכשהם נענעו בראשם לשלילה, היא אמרה להם שהיא עובדת כמנקה בבית החולים 'שערי צדק'. יוחנן הקשיב מהצד וחשב לעצמו, שאולי זו בכל זאת הייתה שטות להפוך אותה לדוברת הראשונה מכיוון שהיה נראה לו שזה הולך להיות משעמם מאוד.
"אבל אתם יודעים מה הרגשתי שאני באמת?" הוסיפה גברת נעמי לתלמידים שלא הבינו מה היא רוצה מהם: "הרגשתי שאני פסיכולוגית", אמרה בקול שקט וחשוב והמשיכה: "אני הייתי מגדילה ראש ומתעניינת בשלומם של החולים, והם מבחינתם כל כך שמחו על ההזדמנות שנקרתה להם לדבר עם מישהו. אדם, כל אדם, היה נפתח לו הלב והם היו מתחילים לספר לי ולשפוך דברים שהעיקו להם על הלב ואני הייתי חוזרת אליהם אחרי שהייתי מסיימת את המשמרת". עכשיו זה כבר נהיה ממש מעניין, חשב יוחנן לעצמו כשהבחין כיצד התלמידים הקשיבו מרותקים לסיפור. ואז גברת נעמי המשיכה לספר בהתלהבות יתרה כיצד פגשה טיפוסים שונים ואיך שלמרות שחלקם אנשים מכובדים מאוד, אבל: "מתחת לחלוקים של 'שערי צדק' כולם בסופו של דבר בני אדם שרוצים שיקשיבו להם…" ואז המשיכה לספר עם ניצוץ בעיניים שאפילו נוצר קשר בינה לבין אישה אחרת שהייתה מאוד משכילה, שהתאשפזה במחלקה שלה וקצת נכנסה לדיכאון בגלל כל האווירה מסביב: "אני הייתי מבקרת אותה כל יום בקביעות!" סיפרה גברת נעמי בהתלהבות: "בכל יום היא הייתה מספרת לי כמעט חצי שעה רק על הנכדים שלה!" ואז השיחה נקטעה כאשר לפתע אחד התלמידים צעק אליה: "רגע, אמרת שקוראים לך נעמי?" וכשהיא השיבה בחיוב הוא נעמד מול כל הכיתה וסיפר שסבתא שלו יצאה מבית החולים לפני שבועיים והיא סיפרה להם על מנקה שהייתה בעצם מלאך שהיא פגשה בבית החולים, שהייתה מקשיבה לה בקשב רב וזה בעצם מה שהציל אותה מאווירת הדיכאון של האשפוז שעברה, וקראו למלאך הזה שלה נעמי.
"מה היה השם של אותה גברת שהיית איתה בקשר?" שאל יוחנן בסקרנות. וגברת נעמי השיבה: "קראו לה מירי!" כך התברר, שזו בדיוק אותה סבתא שהייתה מתכנתת בכירה ושיוחנן רצה שהיא תהיה הדוברת הראשונה של יום המקצועות. התברר מה היה באמת המקצוע החשוב והאמיתי ביותר מבין שני המקצועות, בעוד שהנכדים שלהם בכלל לא ידעו על הקשר האמיץ שנרקם בין שתי הסבתות…
יוחנן הלך אחרי הדעות הקדומות של עצמו ולא באמת האמין שאשה שעובדת כמנקה תוכל באמת 'לספק את הסחורה' ולהיות מספיק מעניינת ולכן העדיף שהיא לא תהיה האישה הראשונה שתדבר ביום המקצועות, אבל רק אחרי ששמע אותה, הבין עד כמה הוא טועה ושמח שנתן לה את ההזדמנות להוכיח לעצמו את הטעות…
