"יש לי להראות לך דירה כלבבך, מתי אתה בא לראות אותה?" שאל רמי המתווך את שמחה שחיפש דירה בקומה סבירה בבניין שקט כבר תקופה ארוכה. "אבוא הערב", השיב שמחה ואכן הגיע לראות את הדירה. רמי ערך לשמחה סיור מקיף בדירה שהייתה בקומה השלישית והאחרונה בבניין שקט ופינתי. שמחה התרשם מהדירה ואכן לאחר משא ומתן קצר נערך חוזה ושמחה קנה את הדירה בשעה טובה. לאחר שעבר לגור בדירה, גילה שמחה שיש בדירה נזילה רצינית מהגג שעלות האיטום שלה יכולה להגיע לשלושים אלף שקלים. כשפנה בטרוניה לבעל הדירה הקודם, אמר לו הלה: "אמרתי לרמי המתווך על הנזילה ואפילו ירדתי קצת במחיר בגללה, הייתי בטוח שאתה יודע עליה!" שמחה כעס וכאשר הגיע אליו רמי לדרוש את דמי התיווך אמר לו שמחה: "אל תבנה על הכסף רמי, אני מתכנן לקחת את דמי התיווך שלך – עשרים אלף שקלים, ולתקן איתם את הנזילה מהגג שלא סיפרת לי עליה…" רמי החוויר והתבלבל ולבסוף טען: "אתה צודק שרימיתי אותך, אבל קנית בסוף את הדירה ולכן מגיע לי בכל זאת דמי תיווך!" מה דעתכם? האם מגיע לרמי דמי תיווך למרות שרימה את שמחה?
מעיינים בספרים ולומדים לפסוק הלכה או משפט:
שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן קפ"ה סעיף י' ברמ"א וב'פתחי תשובה' על המקום.
תשובה לשאלה "צ'ק ללא כיסוי" (שאלה מס' 606)
תקציר השאלה השבועית: רוב העסקאות של יוני עם אבישי, הספק המרכזי שלו, התנהלו בצ'קים של לקוחות ובמזומן. באחד הימים, יוני נתן לאבישי צ'ק ע"ס אלף שקלים והצ'ק חזר מחוסר כיסוי. אבישי לא סיפר ליוני על הצ'ק והגדיל את החוב באלף שקלים. כשיוני בירר לאחר מספר חודשים מדוע החוב עלה, סיפר לו אבישי על הצ'ק. "אבל למה לא סיפרת לי מיד? עברה חצי שנה והצ'ק הזה אבוד! היית צריך להגיד לי והייתי מציל את הכסף!" מי לדעתכם צריך לספוג את ההפסד, יוני או אבישי?
תשובה בקצרה: אם אבישי התרשל מעבר למקובל בהחזרת הצ'ק ליוני, עליו לשאת בהפסדים. אבל אם הודיע ליוני בתוך מסגרת הזמן שניתן להציל בה את הכסף, יוני יספוג את ההפסד.
תשובה בהרחבה: מצאנו בהלכה לגבי שטר חוב, שאפשר לקנות ולסחור בו (ש"ך ו'קצות החושן' סימן ק"צ). אלא שיש לדון מהו מעמדו של צ'ק כיום, כיוון שאינו נחשב ממש כ'שטר חוב' עם עדים, אלא משמש רק כהרשאה לגביית הסכום הנקוב בו בבנק לחובת בעל הצ'ק. אמנם דעת רוב הפוסקים שצ'ק בימינו חל עליו 'קניין' גמור אם העבירו אותו הלאה כפי שמקובל בין הסוחרים, כיוון שנוהגים כיום ש'דינא דמלכותא דינא' וכן נהוג מדין 'סיטומתא' (מנהג הסוחרים) שמחייב לפי ההלכה את בעל הצ'ק.
ולכן הכסף שנתן יוני לאבישי נחשב כפירעון גמור של החוב, ממש כאילו פרע לו בכל שווה כסף אחר. אבל יחד עם זאת, מכיוון שתמיד ישנו חשש שלא יהיה לצ'ק כיסוי בבנק – לא מסתבר שאבישי קיבל אחריות גם במקרה שהצ'ק יחזור מכיוון שבמקרה כזה, יוני היה צריך לתת לו אותו בפחות משוויו של הצ'ק, שהרי אבישי לוקח סיכון במקרה כזה על רוב הסכום. ולכן במקרה כזה שהוא נתן לו אותו כנגד כל הסכום המלא שכתוב בצ'ק, האחריות במקרה כזה מוטלת על יוני לדאוג לפירעון הצ'ק במקרה שהוא חוזר מחוסר כיסוי. ולכן אם אבישי היה מודיע ליוני בתוך תקופת הזמן שבה ניתן להחליף את הצ'ק שהוא חזר, ודאי שיוני היה צריך לפרוע מחדש את הצ'ק מול הבעלים שלו ולהעביר לאבישי את הכסף. אבל אם אבישי התעכב בהעברת ההודעה על חזרת הצ'ק ליוני, נמצא שהוא גרם לכך שהצ'ק לא יכובד ומצאנו בהלכה שבכל מקרה ש'המלווה' פשע בלקיחת הפירעון, הוא צריך לשאת בהפסדים. וכך גם מצאנו בדברי הש"ך לגבי מלווה שלא שמר על כתב ידו וגנבו ממנו שטר שבו הוא מאשר ללווה לפרוע את ההלוואה בידי מוסר השטר והלווה פרע את ההלוואה לגונב השטר, הלווה פטור כיוון שהמלווה לא שמר על השטר וגרם נזק לעצמו (ש"ך סימן קכ"א, סעיף קטן ט"ו).
במקרה שלנו
אבישי פשע שלא הודיע ליוני שהצ'ק חזר ובעצם מנע ממנו לממש את הצ'ק מחדש ולגבות את הכסף מהבעלים ולכן הוא חייב לספוג את ההפסד על הצ'ק שחזר
