אורי והחברים החליטו לצאת להפלגה בת שבוע בספינת טיולים. לאחר שלושה ימים עגנה הספינה באתונה לחניית ביניים. אורי, שהתחיל להתחזק לאחרונה, קלט פתאום שהספינה תפליג מאתונה בשבת והחליט לרדת מהספינה ולחזור לישראל בסבב הבא של הספינה. מאוחר יותר הוא פנה לחברת ההפלגות וביקש לקזז את יום השבת מסך התשלום בטענה שאינו צריך לשלם על הפלגה שנעשתה בשבת כשהוא לא היה על הספינה. מה דעתכם? האם הוא אכן צודק?
מעיינים בספרים ולומדים לפסוק הלכה או משפט: שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן של"ג סעיפים א' – ב' בדין: 'התחלת שכירות האם מחייבת' ובסימן של"ד סעיף ד' בדין: 'סברת אנא הא קאימנא' והאם המקרה שלנו דומה ל'אונס'.
תשובה לשאלה 'חסד בקומבינה' (שאלה מס' 806)
תקציר השאלה השבועית: רונן הציע לבעל מטע מנגו מהצפון לסייע בקטיף העצים בקבלנות תמורת סך של חמשת אלפים שקלים. לאחר שקיבל את העבודה, הצליח לשכנע קבוצת חברים לבוא ולסייע בקטיף בהתנדבות. הם סיימו את העבודה בתוך יום, וכשרונן בא לבקש את הכסף, סירב בעל המטע לשלם בטענה שהחברים באו בהתנדבות. ואילו החברים ששמעו שרונן אמור לקבל כסף, דורשים את חלקם.
תשובה בקצרה: רונן התנהג שלא כהוגן, אבל בעל המטע חייב לשלם כפי שסוכם מראש, ואילו רונן ישלם לחבריו כפי שמקובל לשלם לפועלים פשוטים בתחום.
תשובה בהרחבה: פועל שנשכר לעבודה בקבלנות וביצע את עבודתו במלואה, המעסיק חייב לשלם לו את שכרו כפי שסוכם. גם אם העבודה התבצעה על ידי מתנדבים, כיוון שהעבודה בוצעה במלואה. וכפי שנפסק להלכה (שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן של"ד סעיף ב') שבעל בית ששכר פועל להשקות את השדה ובאמצע העבודה עלה הנהר על גדותיו והשקה את כל השדה, עדיין חייב בעל הבית לשלם לפועל את שכרו.
מה הדין לגבי החברים שרוצים תשלום?
רונן שרימה את חבריו וסיפר להם שמדובר בהתנדבות, עבר על איסור 'גנבת דעת' ואיסור 'אונאת דברים'. ולגבי התשלום, הדבר תלוי שבבקשה שביקש, אם ביקש מהם לעשות חסד, והם אכן באו כדי לעשות חסד, הוא יכול לטעון להם שבסופו של דבר הם אכן עשו חסד. אבל במקרה שלנו, שבעל המטע עצמו לא חיפש מתנדבים אלא שילם על העבודה, הם הפכו להיות הפועלים של בעל המטע, ולכן מגיע להם לקבל לפחות כמו שכר של פועלים פשוטים בקטיף.
