הלוחמים המובחרים של הקיסר היו נחושים לעמוד במשימה, הם השקיעו את מיטב כוחותיהם באימונים מפרכים. אבל היעד הסופי שהיה הכנעתו של הקיסר בדו קרב ישיר, היה עדיין רחוק. הקיסר חיפש לוחם מובחר שיהיה הסמוראי האחרון, הלוחם שילמד את העם היפני על המסורת והמורשת של הלוחמים האמיצים לדורותיהם. בכדי לזכות בתואר, נדרש הלוחם להילחם כנגד הקיסר בכבודו ובעצמו, על שני עצים גבוהים בפסגת הר שמשנג, ההר הגבוה ביותר ביפן, שהיה מחובר ביניהם חבל דק. לוחמים רבים ניסו את מזלם להילחם נגד הקיסר, אבל רובם ככולם איבדו את שיווי משקלם על החבל ונפלו למטה, או נפצעו מחרבו של הקיסר.
בכפר קטן ומרוחק מארמונו של הקיסר התגורר און יאן, בחור צעיר שעסק בלימוד ובאימונים בשיטת הלוחמה של הסמוראים. יאן נעזר במורו המוכשר האטורי האנזו. "מורי היקר", פנה יאן למדריך באחד הימים: "אני רוצה להשתתף בתחרות הסמוראי האחרון ולהילחם נגד הקיסר". בתחילה שלל המדריך את הרעיון, אבל לבסוף הצליח און יאן הצעיר לשכנע את מורו לאמן אותו לקרב נגד הקיסר, היה עליו ללמוד בלילות את שיטת 'הליכת החבל', מה שהותיר לו ארבע שעות שינה בלבד בלילה.
לאחר שנה שלמה של אימונים קשים ומייגעים, הצליח און יאן במבחן האחרון. הוא ניצח את המדריך שלו בקרב על גבי חבל דק והצליח להפיל אותו מהחבל. בתום הקרב ישב און יאן הצעיר עם מורו לארוחת ערב חגיגית, אבל הוא היה מוטרד. "מה מטריד אותך תלמידי?" שאל המדריך בעניין. "אני מנסה לחשוב, מהי נקודת התורפה של הקיסר!" השיב און יאן. "הקשב נא בני!" אמר המדריך הקשיש: "איני יודע מהי נקודת החולשה של הקיסר אבל יודע אני דבר אחר – הקיסר מחפש את הוורידים הבולטים של האויב וברגע שהוא מזהה אותם, הוא פוגע בהם בחרבו והיריב הפצוע, אינו מצליח להמשיך את הקרב!". און יאן הצעיר היה מופתע מהגילוי המפתיע והנהן בהסכמה.
לילות שלמים חשב און יאן כיצד יוכל להתמודד מול הקיסר ולבסוף עלה בראשו רעיון. הוא החליט לשתף את מורו ברעיון שעלה בראשו: "מורי היקר, יש לי רעיון כיצד לנצח את הקיסר!" אמר למדריך שעסק בסידור פרחים בגינתו וסימן לאון יאן להמשיך בדבריו. "כאשר אדם כועס ורידיו בולטים, בגלל הגאווה שלו – שהוא רוצה לנצח!" אמר בביטחון און יאן: "ולכן אני אלחם בענווה ולא בגאווה, לכן הוורידים שלי לא יבלטו והקיסר לא יוכל להכניע אותי!" אמר בהתלהבות. המדריך היה נראה מסופק מהמסקנה של תלמידו, אבל לא ניסה לערער על תפיסתו.
למחרת יצאו השניים לעבר פסגת הר שמשנג, הקיסר עמד מוכן מבעוד מועד כשהוא מחכה על החבל ללוחמים שמוכנים להילחם. און יאן הצעיר לא חיכה הרבה ומיד כשהגיע לחבל הדק טיפס על העץ, צעד צעידה מהירה על החבל, שלף את חרבו וחיכה לתחילת הקרב. עברו רגעים ספורים כשלפתע און יאן נפל מהחבל. המדריך מיהר לעבר און יאן הפצוע. "אני חושב שהוא חתך לי את הווריד ברגל!" זעק און יאן בקולי קולות. "כנראה שהתובנה שלך לא סייעה לך ברגע האמת!" גער המדריך בתלמידו הפצוע, תוך כדי שהוא תומך בו ומסייע לו להתקדם חזרה הביתה.
יאן לא המתין שרגלו תתרפא מהחתך העמוק שנוצר. "מורי היקר, אני רוצה לבקש ממך בקשה אחרונה ואני מבטיח שלא אבקש יותר!" ביקש בתחינה און יאן: "אני מבקש רשות לנסות ולהילחם שנית מול הקיסר!" אמר בביטחון. המדריך היה נראה חיוור לרגע ולבסוף פתח את פיו ואמר: "ילדי הטוב, המטרה החשובה ביותר מבחינתי היא, להחזיר אותך הביתה בשלום למשפחתך. אני חושש לשלומך, קשה לי להאמין שתצליח לנצח את הקיסר!" אמר המדריך בהתרגשות כשדמעות זולגות מעיניו.
לאחר הפצרות רבות ורק לאחר שרגלו התאחתה לחלוטין הסכים המדריך להוביל את און יאן להר שמשנג, לקרב האחרון שלו מול הקיסר. הוא חיבק את און יאן בהתרגשות ונפרד ממנו לשלום. און יאן היה נרגש מאוד, הוא שלף את חרבו וטיפס במעלה ההר עד שהגיע לחבל וחיכה לרגע שיראה את הקיסר. לאחר שראה את הקיסר צועד על החבל, עלה עליו בזריזות וזינק בריצה לקראת הקיסר.
חלפו חמש דקות ארוכות כנצח, עד שהבחין המדריך באדם שנפל מהעץ. הוא רץ להגיש עזרה כשראה להפתעתו שעל הרצפה שוכב הקיסר. "אתה המורה של הנער הצעיר הזה?" שאל הקיסר. "כן אדוני", השיב המדריך. "תקרא לו שייגש אלי!" און יאן הצעיר ירד מהעץ ללא שריטה לעבר הקיסר שהתרומם מהרצפה. "אמור נא לי בחור צעיר, לא נלחמתי בך בעבר?" שאל הקיסר. "כן אדוני, נלחמת!" השיב און יאן. "אם כך, גלה לי את סוד ניצחונך!" דרש ממנו הקיסר.
"לאחר הקרב הראשון שלי ניסיתי להילחם בענווה ולא בגאווה, לא התמלאתי בכעס במהלך הקרב וכך גם הקיסר לא היה יכול לפצוע אותי בוורידים. לאחר ההפסד הקודם, שכבתי במיטתי זמן רב כדי להבין את הסוד הכמוס כיצד ניתן להביס את הגאווה. ואז עלה בראשי רעיון: הבנתי שזאת העצבות. כאשר אדם מתגאה, הוא מתגאה משום שהוא עצוב עמוק בתוכו, הגאווה נועדה למלא את החלל הזה עבורו. לכן החלטתי שאני אלחם מול הקיסר כאשר אני שמח ומחייך. כך לא אהיה עצוב ולא אתגאה, אהיה רגוע ומשוחרר. בזכות תובנה זאת הצלחתי לנצח את הקיסר!". הקיסר קד לעברו בהתפעלות, הוציא את חרבו והושיט אותה לאון יאן הצעיר ואמר: "זהו זה! אתה הוא הסמוראי האחרון שצריך להוביל את העם, ללמד אותו על מורשת העבר…"
הסוד שגילה און יאן, כתוב כבר בדברי המשנה: 'הקנאה, התאווה והכבוד – מוציאים את האדם מן העולם'. לא צריך להילחם בקיסר כדי לגלות את התובנה הזאת. רק לזכור את הדברים הללו, כאבן דרך שתלווה אותנו בכל צומת מרכזי בחיינו.
