טומי לגם מכוס הקפה וחייך לעצמו מול מסך המחשב, ברגע זה הוא קיבל מייל שהודיע על עסקה גדולה שנסגרה בזכותו – עוד הישג משמעותי לרזומה המכובד שכבר הולך לפניו מזה זמן. הוא הרים את שפופרת הטלפון על מנת לחייג למנהל בקו הפנימי, כשלפתע נשמעה דפיקה על דלת משרדו המטופח. "כן!" צעק טומי והתמלא סקרנות כשראה את מזכירו האישי של המנהל נכנס אל החדר.
"מה בפיך?" שאל טומי בנימוס מהול בחוסר סבלנות. המזכיר כחכח בגרונו ואמר: "המנהל אדון מארווינג רוצה שתסור אליו למשרד ברגע זה. הוא מחכה לך". ללא התמהמהות יצאו השניים וצעדו יחדיו אל משרדו של המנהל, אשר היה בקומה העליונה של מגדל המשרדים המפואר, אשר היה כולו מלא בעובדי החברה.
"שמעתי שרצית לראות אותי", פתח טומי בחיוך: "לשירותך תמיד, אדון מארווינג. במה העניין?". "רק רציתי לשבח אותך ולתת לך טפיחה על השכם", אמר המנהל. "זהו?!" תמה טומי. "כן!" השיב אדון מארווינג: "בעוד שבוע יחולק פרס 'העובד המצטיין' של החברה, עם מענק של 10,000 דולר. ישנם שלושה מועמדים אשר הגיעו לקו הגמר ובימים הקרובים אצטרך להכריע מי מביניהם הוא הראוי ביותר. חשבתי שיהיה נכון בינתיים לשבח ולחזק באופן אישי כל אחד משלושת המובילים, בלי קשר לשאלה מי יזכה בסופו של דבר. גם אם לא תהיה זה שיקבל את הפרס – חשוב לי שתדע שאני מעריך מאד את פועלך ורואה שיש לך חלק מכובד בהצלחה המסחרית שלנו!".
"אפשר לדעת מי הם שני המועמדים האחרים?" שאל טומי אך מיד נענה בשלילה. "מובן שלא!" אמר המנהל בחדות והיה ברור כי השיחה הגיעה אל סיומה. ביציאתו החוצה ניגש טומי, שהיה בעל תושייה יוצאת מגדר הרגיל, להודות למזכיר האישי ו'בטעות' מעד קלות לידו והפיל מידיו את הדף שהחזיק. טומי הרים עבורו את הדף, לא לפני שהצליח להציץ בחצי עין על תוכנו. נכתב שם: "להביא לפגישה עם אדון מארווינג את טומי, את אלן ואת אנדי". גלגלי השיניים במוחו של טומי החלו לנוע במהירות ולתכנן תכנונים.
להפתעתו, הוא לא היה צריך ליזום משהו כי האפשרות פשוט הגיעה לפתחו בדמותו של אנדי שעמד בפתח משרדו ואמר: "אני חייב לשלוח הצעה עסקית ללקוח בדקות הקרובות, כי המכרז שבו הוא משתתף נגמר בעוד עשרים דקות ובדיוק אדון מארווינג ביקש שאבוא אליו באופן מיידי. תוכל בבקשה לקפוץ למשרד שלי, להשלים את המייל שהתחלתי לכתוב שם ולשלוח אותו? פשוט אתה אחד מהבודדים שאפשר לסמוך עליהם שיעשו זאת בצורה הכי מקצועית וטובה!".
"ברור", אמר טומי בחיוך רחב: "אני מיד הולך לטפל בזה!". כשאנדי הסתובב, הוא הרשה לעצמו להפוך את החיוך המנומס לחיוך מלא סיפוק ערמומי ותכניות זדוניות.
כמומחה למשא ומתן ולשכנוע של לקוחות, טומי ידע היטב מה מושך אנשים וממילא גם ידע טוב מאוד מה מרתיע ומונע מהם לסגור עסקה. כשראה את שמו של הלקוח – שמח אפילו יותר, מכיוון שהכיר אותו בצורה טובה וידע בדיוק מהן נקודות התורפה שמעצבנות אותו בדרך כלל. הוא שינה במהירות כמה מילים ודברים בגופו של המכתב שאנדי הכין וכעבור חמש דקות שלח את המכתב, כשהוא יודע בוודאות שההמשך יהיה לטובתו: הלקוח 'יפוצץ' את המשא ומתן בכעס ואנדי יאלץ לעדכן את המנהל שהעסקה נכשלה ואולי אף כישלון העסקה יביא לניתוק הקשרים המסחריים עם אותו לקוח חשוב וותיק.
כשבוע לאחר מכן התכנסו אנשי החברה באולם המבואה הגדול, שם התכבדו באוכל איכותי ולאחר מכן התיישבו על מנת לשמוע את דברי המנהל, ליהנות ממופע של אומן חושים שהוזמן במיוחד, ולבסוף – לשמוע מיהו העובד המצטיין של החברה. כשהגיעו לשלב ההכרזה, פתח המנהל את פיו ואמר: "חשוב לי לציין כי ישנם הרבה עובדים ראויים ואני מלא הערכה כלפיהם. אבל אם אני צריך לבחור עובד אחד אשר בלט לטובה יותר מכולם – הזוכה הוא… אלן!". לאחר ההלם הראשוני שאחז בטומי הוא חש איך ההלם מתחלף בכעס הולך ומתעצם, אבל מהר מאוד הוא גילה שזו הייתה רק ההתחלה. "בנוסף", המשיך אדון מארווינג בדבריו והעיף לכיוונו של טומי מבט רב משמעות, "ישנם כמה עובדים ותיקים וחשובים שעוזבים אותנו בסוף החודש הבא וזוהי הזדמנות להיפרד מהם ולהודות להם. אז תודה לטומי והשירות שהוא עשה לחברה שלנו…".
מיד בסיום הדברים ניגש טומי אל המנהל והתפרץ לעברו: "מה זה צריך להיות?! לא רק שאתה לא בוחר בי כעובד המצטיין, אתה עוד מפטר אותי?! אני העובד הכי טוב שלך!". אדון מארווינג לא התרגש והיה ניכר על פניו שהמתין לתגובה כזאת מצידו של טומי. "לאחרונה הגיעו אליי כמה וכמה תלונות מעובדים שונים בחברה לפיהן אתה מסרב לסייע לאחרים, דואג רק לעצמך והכי גרוע – שחיבלת כמה פעמים בפרויקטים של אנשים אחרים במטרה שהישגיך יבלטו וייראו מרשימים יותר. בהתחלה סירבתי להאמין, אך לאחר שהצטברו תלונות רבות החלטתי לבדוק את העניין ובעזרת אנדי ואחד הלקוחות הקבועים שלנו הצלחנו בשבוע שעבר 'לתפוס אותך על חם'. חשוב לי שיהיו לי עובדים שטובים במשא ומתן, אבל הרבה יותר חשוב לי שהם יהיו טובים האחד כלפי השני…"
לאחר הפרשה הקודמת שבה קיבלנו את עשרת הדברות – היינו יכולים לחשוב שעם ישראל אמור להיות במדרגה רוחנית גבוהה ולהתעסק אך ורק בעניינים שבין אדם למקום. ואז מגיעה פרשתנו, פרשת משפטים, ומלמדת אותנו שהמצוות שבין אדם לחברו הן הכרחיות וחשובות לא פחות וגם עליהן יש להקפיד באותה רצינות ודבקות. אין זה מספיק להתנהג כראוי כלפי הבורא, יש לעשות זאת בראש ובראשונה גם כלפי אנשים אחרים.
