אזעקה מחרישת אוזניים נשמעה ברחבי המוזיאון. המנהל זינק ממשרדו בבעתה ורץ לחדר הבקרה עם ג'יימס קצין האבטחה הראשי. אלא שכשנכנסו פנימה, חשכו עיניהם: על המסך הבהב אור ירוק על יד המילים 'פרחי המלכה' שמו של ציור יקר במיוחד ואחד מגולות הכותרת של המוזיאון. "שודדים את פרחי המלכה!", צעק המנהל לעבר קצין האבטחה: "שלח את המאבטחים במהירות אל חדר ארבע!". כשהגיעו אנשי האבטחה אל חדר התצוגה שמחו לראות כי התמונה היקרה אמנם הוצאה ממקומה שבקיר אך נשארה בחדר על הרצפה. "נראה שהגנב נבהל מהאזעקה והחליט להשאיר את היצירה ולברוח", הסביר קצין האבטחה: "הייתי מציע שנחכה לשוטרים על מנת שיבדקו האם יש טביעות אצבע". אבל מנהל המוזיאון לא ענה ורק הרהר בקול: "כל גנב מתחיל יודע כי נגיעה ביצירה יקרה תפעיל אזעקה, זו לא אמורה להיות הפתעה עבורו… מה גם שהתמונה הונחה על הרצפה בעדינות ולא כאילו נשמטה בבהלה. זה מאד מוזר ההתנהלות הזאת…".
קצין האבטחה שב אל חדר הבקרה ועבר על הקלטות כלל מצלמות האבטחה. בינתיים הגיע אל חדר הבקרה גם הנרי בנו של המנהל והאיש שעתיד לרשת את המוזיאון ביום מן הימים. "מה אתה מחפש?", שאל את אביו "את השוד האמיתי שהיה בזמן הסח הדעת", ענה אביו. וממש כעבור כמה דקות מצא את מה שחיפש ומיהר לעדכן את קצין האבטחה. "ג'יימס, רוצו מהר לחדר תצוגה מספר 17!". כאשר הגיעו לשם אנשי האבטחה, הם גילו על הרצפה מסגרת ריקה שממנה הוציאו במקצועיות רבה ציור. "נפלנו בפח!", צעק ג'יימס, "הגנב הזה ממש מתוחכם!".
"איך זה קרה?!", תמה בנו של המנהל: "למה לא הגיעו מאבטחים גם לכאן כשהופעלה האזעקה?" וג'יימס הסביר: "הגנב הזיז מהמקום את 'פרחי המלכה' על מנת שהאזעקה תופעל ותשלח לשם את כולם ובינתיים גנב את 'גשר משמים' – ציור חדש שאמנם היה מחובר לאזעקה אך עדיין לא הופיע על הצג המרכזי".
האב ובנו ישבו מול המסך וצפו שוב ושוב בתיעוד של השודד. דמות רזה בעלת כובע מצחייה וזקן מגודל כשהיא מסירה מהקיר את המסגרת, מוציאה את הציור, מגלגלת אותו וממהרת להשליכו מהחלון. בחיפוש מתחת לחלון נמצא שיח מעוך ועקבות אשר טושטשו במקצועיות. הגנב כבר נמלט עם הציור.
"מזל שנלקחה רק יצירה אחת!", אמר הנרי בניסיון לנחם את אביו, "היינו יכולים להיפגע הרבה יותר. עכשיו למדנו את הבעיה שבמערך האבטחה ונפיק את הלקחים הנדרשים!".
"זה לא מה שמטריד אותי", אמר האב בכובד ראש: "המידע של הגנב היה מדויק מדי, הוא קיבל עזרה מבפנים!". והנרי שאל: "עכשיו נחשוד בכל אחד ואחד מהעובדים ומהמאבטחים שעובדים כאן?! זה יעכיר את האווירה! תדווח למשטרה על הגניבה, תקבל את הפיצוי מהביטוח וזהו…". "אני לא פונה למשטרה", הפתיע סטיב את בנו: "אני פשוט אפטר את כל עובדי המוזיאון! לא אכפת לי שרובם חפים מפשע, אני רוצה לדעת בוודאות שהמדליף לא יעבוד פה אפילו יום אחד נוסף!".
"אבא", ניסה הנרי להרגיע את אביו ומזג לו כוס מים: "בלי פנייה למשטרה לא תוכל לקבל כלום מהביטוח, אתה חייב לדווח על השוד הזה!". אבל המנהל היה נחרץ בדעתו: "אני לא פונה למשטרה!", הוא היה נחוש ותקיף, "אני משאיר את הסיפור הזה בין כותלי המוזיאון. קדימה, אני הולך להכין את מכתבי הפיטורים".
דפיקה קלה ומהוססת נשמעה על דלת משרדו של המנהל, הדלת נפתחה והנרי פסע פנימה. "אבא", פתח הבן בדבריו: "אינני מבין איך אתה מסוגל לפטר את כל עובדי המוזיאון כשרובם המכריע נאמנים ומסורים. פנה אל המשטרה ותן להם למצוא את הבוגד. גם אם ייכשלו, לפחות תוכל לקבל פיצוי מחברת הביטוח!".
"האם אתה לא מבין?!", ענה האב, "פיטורי כולם יבטיחו כי הבוגד לא יעבוד פה יותר לעולם!". "האמת, אבא, גם אם תפטר את כולם – זה לא יבטיח את זה…". האב נתן בבנו מבט חודר וחיכה להמשך דבריו. "הגנב הבוגד ימשיך לעבוד פה, כי הגנב זה… אני! אותי ראית במצלמה מוציא מהמקום את 'גשר משמיים' כשעל פניי זקן מזויף. איני יכול לשאת את המחשבה שבגללי תפטר כל – כך הרבה אנשים תמימים וטובים ולכן החלטתי להתוודות על מעשיי ולבקש את סליחתך. אני מוכן לשלם את המחיר ולשבת בכלא".
המנהל קם ממקומו, חיבק את בנו ואמר לו: "אני יודע זאת! ברגע שראיתי את הסרטון זיהיתי את מבנה הגוף ואת צורת ההליכה שלך, הרי אתה הבן שלי! לכן גם לא פניתי למשטרה. אינני רוצה שיעצרו אותך, תמיד תישאר הבן שלי ואני אוהב אותך למרות המעשה החמור שעשית!".
"אז מכתבי הפיטורין היו בעצם…" החל הנרי לשאול: "כן!", אמר אביו, "רק כדי לגרום לך להבין את השלכות מעשיך ולהתוודות". והנרי המשיך בדבריו: "אבל אבא, האיש ששכר אותי שילם מראש, לא חשף בפניי את פניו וכעת נעלם. לא אוכל להשיב לך את הציור. לפחות תפנה למשטרה, לא חבל על הכסף שאתה מפסיד בגללי?!" והמנהל השיב: "אינני רוצה שתשב בכלא בגלל המעידה הזאת, אתה הרי הבן שלי!", הסביר האב, "ועכשיו כשפנית אלי, השגתי את מה שרציתי. הרבה יותר מהכסף, חשוב לי שבני ילמד להיות אדם ישר והגון…" הנרי השפיל את עיניו וידע שאת הלקח שלמד כאן היום, יישאר בנפשו לכל חייו…
הבורא ברא את העולם בצורה כזו שלכל מעשה יש תוצאה, ולמעשים שליליים יש תוצאה שלילית לא מפני שהוא רוצה "להעניש" אותנו, אלא כדי שנוכל לתקן את עצמנו ולהשתנות לטובה. יום כיפור הוא הזדמנות מיוחדת שניתנה לנו כבנים של הקב"ה, להימנע מלשלם את המחיר הכבד של לימוד בדרך הקשה, ולהפנים שמעשים לא טובים פוגעים בנו מעצם מהותם, ובכך שהם מרחיקים אותנו מהבורא, ולא בגלל פחד מ"עונש", ומתוך הבנה זו אנחנו מגיעים לתיקון אמיתי ולשינוי מהותי. הקב"ה מחכה ומצפה לכך שנלמד בדרך הטובה, וכדברי הנביא: "האם אחפוץ במות הרשע?! כי אם בשוב רשע מדרכו וחיה" (יחזקאל ל"ג, י"א).
