הפנקס הירוק

דניאל פתח את תיבת הדואר ושלף את ערמת המכתבים, הוא דפדף בין המסמכים ברפרוף רק כדי לגלות שוב חשבון חשמל נוסף, פרסומת לפיצה חדשה, חשבון גז, שני מכתבים לילדים וארנונה. אלא שאז קלטו עיניו משהו שהוא לא רגיל לראות: 'בית המשפט לתביעות קטנות' היה הלוגו שהתנוסס על המעטפה, דניאל שחשש שמ'בית המשפט לתביעות קטנות' יכולות לצאת צרות גדולות, מיהר לפתוח את המעטפה כשלבו הולם בחשש. "לכבוד מר דניאל כהן", נכתב בראש העמוד: "הנך מואשם כי בתאריך 11.1.18 בשעה שבע ושלושים בבוקר, פגעת ברכב שחנה על יד רחוב הצדף 83 ולא השארת פרטים מזהים, הנזק שנגרם לרכב מסתכם ב 14,500- ש"ח". דניאל היה בטוח שהוא הוזה, אבל כשקרא את המכתב שוב ושוב הבין שזה נכון, בהמשך היה מפורט תאריך המשפט והדרכים להשגת הגנה משפטית. דניאל לא הבין מאיפה נפלה עליו התביעה הזאת. הוא היה אדם ישר והגון ומעולם לא פגע ברכושו של האחר, הוא גם אינו זוכר שום מקרה שבו רכבו פגע ברכב בצורה כה קשה ברכב אחר, היה ברור לו שמישהו החליט לנצל אותו ללא עוול בכפו ולהוציא ממנו במרמה סכום עתק. משכורתו הזעומה בתור שרת בית-הספר השכונתי בקושי הספיקה לו כדי להתקיים ביום יום והוא לא העלה בדעתו מהיכן יצליח להשיג כסף כדי לשכור את שירותיו של עורך דין ולו הפשוט ביותר. הוא ניסה לשכוח מהעניין, אבל הימים חלפו במהירות ומועד המשפט הגיע. הוא החליט שלדיון הראשון הוא יגיע בגפו וינסה להבין מי הוא האיש חסר הלב שטפל עליו את העלילה, ומה עומד מאחורי התביעה חסרת הבסיס. דניאל נכנס אל אולם הדיונים כשלבו פועם בחשש, עורך הדין של התביעה התיישב במקומו ודניאל הושב במקומו של הנתבע, הוא לא האמין שיום אחד הוא ימצא את עצמו בסיטואציה שכזאת וקיווה שהיא תיגמר מהר ככל האפשר. התובע החל להקריא את כתב התביעה נגדו כאשר הוא מפרט כיצד לפי עדות עובר אורח, נסע דניאל ברכבו באותו רחוב בשעה 7:30 בבוקר, ובלי משים הוא פגע ברכב מסוג סקודה שחנה בצד הרחוב. לפי עדות האיש מראת הרכב נשברה והפח לכל אורך הרכב ניזוק בצורה קשה, מה שלא הפריע לדניאל להמשיך בנסיעה ו'ממש במזל' אותו עובר אורח הצליח לרשום את המספר של רכבו ולהעביר אותו לידי בעל רכב הסקודה. דניאל היה המום, אכן הוא עובר בכל יום ב'רחוב הצדף' בדרכו לבית הספר אבל מעולם לא פגע ברכב, היה ברור לו כי האנשים שהגישו את התביעה הם מקצוענים בתחום והפעם הוא היה הקורבן שנפל ברשתם על ידי עדות השקר. השופט סיים לשמוע את דבריו של התובע, שהציג גם תצלומים של הרכב שנפגע וצילומי רחוב מאחד הבתים בתחילת הרחוב בהם רואים את רכבו של דניאל עובר ברחוב זה ביום המדובר. "מה יש לך לומר להגנתך?" פנה אליו השופט, דניאל בקושי הצליח לדבר כשנעמד ממקומו. האמת שלא הייתה לו שום דרך להוכיח שמדובר בעלילה שאין לו קשר אליה, הוא הוציא מכיסו פנקס קטן בצבע ירוק והחל להקריא מספר שורות אותן כתב לעצמו יום קודם, הוא סיפר על עצמו בקצרה ועל כך שבכל מקום שמכירים אותו ניתן לברר על יושרו ונאמנותו. זה היה נשמע מאוד נחמד לאוזן, אבל היה ברור לו שמהפנקס בעל הדפים הירוקים לא תגיע הישועה. אף אחד מיושבי אולם בית המשפט לא שם לב לעורך הדין שישב בפינת האולם והמתין לדיון הבא שהיה אמור להיערך באותו אולם. בהתחלה הוא לא ממש שם לב לדברים שנאמרו אבל לפתע צד משהו את עינו, הוא ניסה לנבור בזיכרונו ולפתע התחבר לו הפאזל תוך שניות ספורות. השופט הכריז על הפסקה בדיון כשלפתע ניגש עורך הדין לדניאל והחליף איתו מספר מילים שלאחריהן החל להפציע חיוך בזויות פיו של דניאל. כאשר הדיון חודש, הופיע לפתע עורך הדין שנכח באולם וביקש את רשות הדיבור: "אינני מכיר את פרטי המקרה הנידון כאן, אבל משהו בפנקס הירוק שהוציא הנתבע מכיסו היה נראה לי מוכר. בהפסקת הדיונים ניגשתי אל הרכב שלי ושלפתי את זה מתא הכפפות", הוא שלף מכיסו פתק מקומט והציג אותו בפני השופטים: "לפני כחצי שנה, חניתי באחד מחניוני העיר וכשחזרתי אל הרכב בחזרה גיליתי את הפתק הזה על חלון רכבי, עליו היה כתוב 'פגעתי ברכבך בטעות, אני מבקש שתחזור אלי'. וזאת למרות שהיה מדובר בשריטה קטנטנה. מאוד התפעלתי אז מהנהג הישר ושמרתי את הפתק למזכרת. היום במקרה הזדמנתי לאולם זה לצורך הדיון הבא שבו אני מייצג את אחד הנאשמים ולפתע ראיתי משהו מוכר: דפי הפנקס הירוק ששלף מכיסו היהודי הישר הזה שרק לפני דקות ספורות נודע לי מה שמו, היו דומים לאותו פתק מקומט. ערכתי עמו בירור קצר והתברר לי שהוא האיש שהשאיר את הפתק על חלון הרכב שלי". הנוכחים באולם היו מרותקים לדבריו של עורך הדין: "אינני מייצג את מר דניאל, אבל הייתי מוכרח להציג את מה שאני יודע, אין לי ספק כי אדם שנזהר בשריטה קטנה לא יעז להתחמק מפגיעה גדולה שמיוחסת לו!" הוא סיים את דבריו ועזב את הדוכן, שקט הושלך באולם, היה ניכר שדבריו של עורך הדין המוכר עשו רושם על השופטים שביקשו הפסקה נוספת. בסוף ההפסקה, הופתע דניאל לשמוע כיצד הפתק הקטן עבד, ובגדול. עדותו של עורך הדין השאירה רושם על השופטים, שפסקו שדניאל זכאי מכל אשמה…

בימים אלו אנו תרים ומחפשים אחר תוספת זכויות כדי שנחתם לחיים טובים. לא פעם הנטייה היא לחפש קבלות גדולות שישנו את חיינו בן רגע מהקצה אל הקצה, אך האמת היא שהכול מתחיל בדברים הקטנים: בדאגה לאחרים, בקבלות קטנות, זוהי הדרך להזדכך להיטהר ולהגיע לדברים הגדולים באמת…