מאז ומעולם אהב פז ליצור ולארגן. עוד מתקופת לימודיו בבית הספר העל-יסודי הפיק שלל אירועים חברתיים. הוא היה צעיר חברותי ושמח, בעל כישרונות רבים, וחרף זאת, ללא גאווה מיותרת. עובדה זו סייעה לו לרתום ולסחוף אחריו את חבריו למגוון פעילויות: עזרה לנזקקים, זהירות בדרכים או לימוד עם ילדים מתקשים. פז נהנה מכל היבט של ארגון והפקה וביצע זאת במיומנות יוצאת דופן.
בפנותו לשוק העבודה הקים פז חברת הפקות והחל לברר כיצד יוכל לפתוח את דרכו בתחום. דודו של חברו הטוב אביעד היה אחד מאנשי העסקים הגדולים בארץ. מטבע הדברים אירועים רבים התנהלו תחת פיקוחו, ואביעד קיווה שהדוד ייענה לבקשתו להעניק לפז משרת מפיק בחברה הגדולה שבניהולו.
כשפנה אביעד אל דודו ושטח את התוכנית, לא התלהב הדוד במיוחד. אולם שכנועיו הנמרצים של האחיין האהוב לא הותירו לו מרחב לסירוב, ולבסוף הסכים ואמר: "הגעת בעיתוי טוב. אנו עמלים כעת על פרויקט גדול ומהפכני: ברצוננו לצרף אנשים רבים לשלל פרויקטים לפיתוח וייעול תוכנות. כרגע התודעה הציבורית שגויה וגורסת שתכנות ופיתוח הם נחלתם של אנשים מלומדים בלבד. הדבר איננו נכון. האמת היא שככל שיותר אנשים ידעו לתכנת, נוכל בכוחות משותפים, עם שלל המוחות והרעיונות, לפתח ולהתקדם הרבה יותר! ברצוני לארגן אירוע שבו נסביר על המיזם ונעודד אנשים רבים להירשם ללימודי תכנות במחיר אפסי בסבסוד החברה שלנו."
למחרת הגיע פז לפגישה במשרד הדוד, שם סוכמו הפרטים הטכניים, ומיד החל בארגון האירוע הגדול. בימים שלאחר מכן ניכר היה שהצבע שב לפניו של פז. הוא שכר אולם גדול, עמל על לוח זמנים מדוקדק, הפיץ מודעות ופרסומים על הכנס ודאג לכל הפרטים. הוא השקיע את כל כולו בארגון האירוע, גם מפני שידע שאם הבוס יהיה מרוצה מהתוצאה, יועסק בקביעות בחברה בהפקת כנסים ואירועים.
בבוקר יום האירוע, שתוכנן לשעות הערב המוקדמות, יצא פז המרוגש למשרדו של הבוס כדי לעדכנו בפרטים האחרונים.
כעבור שעה, כשבדק את מכשיר הטלפון שלו, הופתע למראה מספר רב של שיחות שלא נענו מצוות ההגברה, רב המלצרים וצוות הצילום. נורות אזהרה נדלקו במהירות במוחו. הוא טלפן אליהם ונדהם לשמוע את דבריהם: "האולם נעול, והמנהל במשרד טוען שלא מתוכנן להיום שום אירוע!"
מוחו של פז החל לעבוד במהירות. הוא הרי סגר עם בעל האולם ושילם לו מקדמה נכבדה. לפתע הכתה בו ההבנה: ייתכן שנפל קורבן לניסיון סחיטה מרושע מצד הבעלים של האולם. בעבר שמע על בעלי אולמות שביום האירוע מעלים את המחיר תוך איום באי-קיום האירוע. ברוב המקרים הנסחטים נכנעים מחוסר ברירה ומשלמים סכומים אסטרונומיים.
פז נסע במהירות לאולם, רק כדי לגלות שחששו התאמת. הוא חש כיצד הדם אוזל מפניו וניסה לחשוב על צעדיו הבאים. שבועות של ארגון מדוקדק עמדו לרדת לטמיון ברגע אחד. הוא הביט בצג הטלפון שהתמלא שוב ושוב במספרי הטלפון של מהצלמים, צוות התאורה ושלל אנשי המקצוע שהזמין. הוא חש חסר אונים. לאחר שהצליח לארגן אירוע כה משמעותי, הכול יורד לטמיון, וזאת מבלי להזכיר את הבושה שיספוג על ביטול אירוע תחת אחריותו.
פז נמנע מלדמיין את תגובת הבוס לאחר שנתן בו את אמונו. שום מוצא לא נראה מהמצב אליו נקלע, ופז החל לדמיין את סיום הקריירה שלו בתחום ההפקות עוד בטרם החלה.
לפתע הבריק רעיון במוחו. הוא חייג למשטרת העיר ואחר כך החל בסבב טלפונים. כעבור חצי שעה עשרות רכבים עם כרזות ורמקולים הסתובבו בחוצות העיר והודיעו על מיקומו החדש של הכנס, שיתקיים בשדרה המרכזית בעיר.
הטלפון הנדהם מהבוס לא איחר להגיע. וגם כשהבין את הסיבה, לא השלים עמה: "אירוע יוקרתי, עם טובי הנואמים והמומחים, יתקיים ברחוב?!" אמר בזעם.
הכנס החל, אולם כל ההערכות לא צפו את שהתרחש. מיקומו של הכנס ברחוב המרכזי משך אלפי סקרנים שגדשו את רחבת ההרצאות. הנאומים הועברו בטוב טעם לאלפי השומעים, והאירוע היוקרתי ברחוב העיר סוקר בכל אמצעי התקשורת. בסופו של דבר, התוצאה הדהימה את כל ראשי החברה: יותר משמונת אלפים איש נרשמו לתוכניות שהוצעו בכנס – פי עשרה מהמתוכנן. מיקומו של כינוס יוקרתי שכזה דווקא ברחוב העיר עודד את האנשים הרבים להאמין שאף הם יכולים להצטרף ללימודים.
כשהתפזרו הנוכחים, ניגש הבוס בהתרגשות אל פז: "אני נדהם ומוקיר לך תודה אינסופית. אבל אמור לי, מאין שאבת את הרעיון לקיים את הכנס דווקא בשדרה המרכזית של העיר ובאמצע הרחוב?"
פז השיב: "כשנותרנו ללא מקום לערוך בו את האירוע נשברתי לגמרי, אבל אז עלה בדעתי רעיון כיצד להפוך דווקא את החיסרון ליתרון. הרי כל מטרת האירוע הייתה להדגיש את שייכותם של האנשים הפשוטים לתכנות ולפיתוח. קיום כנס כה יוקרתי באמצע הרחוב הוא בדיוק מה שיכול לשדר יותר מכל את שייכותם של אנשים פשוטים לתחום שמעולם לא חלמו להיכנס אליו."
התורה ניתנה לעם ישראל במדבר. נשאלת השאלה: מדוע בחר הקב"ה לתת לנו את המתנה היקרה הזאת דווקא באמצע מקום של שממה והפקר? חז"ל מסבירים שהקב"ה עשה זאת כדי ללמד אותנו שהתורה שייכת לכל אדם ללא הבדלי דרגה רוחנית, ולכן כל אחד מעם ישראל יכול להעמיק בה ולהפוך אותה למרכז חייו.
