פרופסור רדוצקי עמד בכניסה לאודיטוריום שבאוניברסיטת ויסקונסין בארה"ב ולראשונה חש על בשרו כיצד הבושה שהציפה אותו מרגישה כמחטים בבשרו. הוא לא דמיין לרגע את ההרצאה היוקרתית שאליה הוזמן כפרופסור מבוקש המתמחה ב'פתרונות יצירתיים לבעיית ההתחממות הגלובלית'.
ההרצאה, אליה התכונן ימים ארוכים עסקה בשיתופי פעולה בין משקיעים צעירים ויוזמות מחוץ לקופסא הקשורים בנושא ההתחממות העולמית. אבל כבר על מפתן האולם קלט אלון כי האולם אומנם מלא עד אפס מקום, אבל רק עם כסאות בלבד.
האודיטוריום המודרני היה חשוך ברובו והאורות המסנוורים שעלו מולו נדמו לו כאלומות מגחכות הלועגות למצב הביש אליו נקלע. הפרופסור התלבט לרגע על מי לכעוס, על מארגני האירוע השלומיאלים או על אנשי העסקים המזלזלים שהותירו אותו לבדו עם רעיונותיו.
אלא שאז נפנוף מהיר מירכתי האולם העיר אותו מהרהוריו. "אתה המרצה?" צעק מישהו שישב על אחד מהכיסאות האחוריים. הפרופסור לא ענה והתלבט כיצד להגיב, אבל הלה דחק בו. "יש עוד אנשים שצריכים להגיע שקצת מאחרים, אתה יכול להתחיל!" אמר בטון לחוץ.
הפרופסור פסע לכיוון הפודיום ספק מרצונו ספק בעל כורחו, מבויש עד עמקי נשמתו הניח את הטאבלט על מדף הזכוכית המרשים וחכך בדעתו מה ואיך לומר.
אלא שאז בהחלטה רגעית, הוא החל להרצות בשטף את כל הידע שאצור במוחו, הוא עצם את עיניו ודמיין את האולם מלא מפה לפה באנשים האינטליגנטים ביותר כאשר הוא מתאמץ לשכנע אותם בתזות החדשות שלו, תוך כדי שהוא משלב בנאומו מחקרים חדשניים ופורצי דרך בתחום.
הוא ניסה להתעלם מהשקט למרות שלא הייתה שום תגובה מהסטודנט המוזר שחבש את הכיסא היחיד באולם. ההרצאה התארכה אפילו בחמש דקות מעבר לזמן שנקבע מראש, אבל הפרופסור נשאב בדמיון ההקשבה וריתוק השומעים והדממה מנגד תרמה לו לרצף המחשבה, אלא שאז בסיום ההרצאה כאשר המסקנות היומרניות הונחו על השולחן. האולם הואר באחת ומהקצה הקרוב אליו, החל להתרומם לאיטו קיר זכוכית שחתך את האולם לאורכו.
הפרופסור הסתכל סביבו בתדהמה כשלאחר שניות בודדות הוא קולט אלפי זוגות עיניים ופיות מחייכים מהאולם הנסתר. רעש מחיאות הכפיים היו בעוצמה שיכלו להרחיב את החור באוזון. ואל הדוכן ניגש מנהל האוניברסיטה, פרופסור קיי אורווין בכבודו ובעצמו. שפתח בדבריו, בלי הרבה הקדמות כשהוא מתקשה להסתיר את התרגשותו. "בבירורים הרבים שערכנו לפני שהזמנו אותך לנאום שמענו שוב ושוב שאתה מוכשר ומרצה בחסד, נבון ובעל דעה צלולה, אך יחד עם זאת הממליצים כולם התעקשו להוסיף שאתה מתבלבל בקלות משאלות הקהל ונלחץ מאוד מהתערבות באמצע דבריך. חסרונות אלו הטרידו אותי מאד וכמעט ביטלתי את ההרצאה!"
הפרופסור הקשיב המום ומנהל האוניברסיטה המשיך בדבריו: "אני מודע לשאלות הקשות ולסקרנות שפועמת בהם, וחששתי מאוד שתאבד את חוט המחשבה ותתבייש במקום לקבל מהם שבחים ופתרונות" חייך קיי, "ואז הבריק במוחי הרעיון שתרצה מול קהל שקוף, לקחתי בחשבון שיתכן ותתאכזב אל מול האודיטוריום הריק אך קיוויתי שההרצאה תהיה קולחת ומחכימה ללא עצירות ביניים וכעת כשעמדת במשימה אתה מוזמן אלינו בקביעות ומי יודע אולי עוד נמצא יחד פתרונות להתחממות הגלובלית…"
*
החיים הם לא "תכנית כבקשתך", ובהחלט ישנם מצבים רבים שבהם המציאות לא תואמת את הציפיות הגדולות שלנו. ותפקידנו לעשות בכל מצב את הכי טוב שאנחנו מסוגלים לעשות ולהוציא מעצמנו את מקסימום הפוטנציאל שלנו מבלי להתחשב בנסיבות. ולזכור שהבורא הטוב מגלגל את הדברים בדיוק כפי שהם כדי להכשיר אותנו לתפקידנו וייעודנו האמיתי כאן בעולם.
