השדכן הקשיש

מבט אל החיים

שום דבר לא הכין את מנחם, נהג בעל ותק של יותר מעשרים שנה באחת מחברות הנסיעה הוותיקות בארץ, להתחממות של המנוע בעליות לירושלים. מעבר לעובדה שמדובר באוטובוס חדש של דגם מרצדס, שעלה יותר ממיליון שקל ונחשב למוביל בתחום לאחר שעבדו עליו מיטב המהנדסים, מנחם לא האמין שדבר כזה קורה דווקא לאוטובוס הזה ועוד ביום קריר וחורפי במיוחד. בין הנוסעים שנאלצו לרדת מהאוטובוס שנעצר בעליות של שער הגיא היה גם אלימלך, יהודי קשיש ודמנטי (שמתקשה לזכור) בן שמונים וחמש. הבן שלו הושיב אותו במיוחד ביציאה מבני ברק, ואחיו הגדול היה אמור לאסוף אותו מירושלים בתחנה הסופית. אלא שאף לא אחד מהבנים שלו לקח בחשבון את זה שהאוטובוס יתקלקל בדרך ותתבצע עצירה בלתי צפויה.

כנהג ותיק שעבר כבר אי אלו דברים בחייו, מנחם ניסה להרגיע את כלל הנוסעים ולומר להם שאוטובוס חלופי כבר הוזמן ומדובר בסיפור של מקסימום רבע שעה שבו יצטרכו לסבול את הקור והרוחות העזים. אלא שאף אחד מהנוסעים, כולל הנהג החדש, לא ידע שאלימלך הזקן הספיק בינתיים להתרחק מהאוטובוס ושכח לחזור אליו בחזרה. וכך, בעוד שכל הנוסעים התיישבו במקומותיהם והיו מוכנים לנסיעה, אלימלך נשאר חסר אונים בתחנה של שער הגיא. למזלו הוא זכר את המספר של בנו שמעון ועדכן אותו בכך שנראה לו שהאוטובוס פשוט המשיך לנסוע בלעדיו.

מבוהל כולו התקשר שמעון למרכז הבקרה של החברה והסביר שבקור ובגשם הזה נמצא עכשיו אביו אלימלך באמצע שום מקום ומחכה לאוטובוס החלופי שמסתבר שכבר נסע.

הסדרן של חברת האוטובוסים הגדיל ראש ושלח בקבוצה המשותפת לכלל הנהגים את ההודעה הבאה: "עקב תקלה, אוטובוס של החברה נאלץ לעצור בדרך שער הגיא, כאשר קשיש בן 85 דמנטי שסובל משכחה נשאר לבד. כרגע אנחנו מחפשים נהגים שנמצאים בקרבת מקום כדי שיוכלו לאסוף אותו משם".

אלקנה, נהג של החברה, קיבל את המסר כאשר כבר התכונן לקראת שינה. אמנם הוא גר במושב 'בית מאיר', מרחק נסיעה של רבע שעה מהמקום המיועד, אבל כאמור היה עם רגל וחצי במיטה ותכנן כבר ללכת לישון. למרות הכול, גילו של הקשיש מההודעה היה כגילו של אביו של אלקנה. 'בטח הילדים שלו מתפוצצים מדאגה', חשב לעצמו. אחרי התלבטות של שתי דקות, אזר אלקנה אומץ, החליף את הבגדים שלו וטס במכונית שלו לעבר מקום הקשיש, תוך כדי כך שהוא מודיע בקבוצה שהוא זה שהולך לקחת את הזקן.

בדרך חשב אלקנה על מצוות גמילות החסדים הענקית שהוא עושה ואמר לעצמו בלב: 'הלוואי שבזכות המצווה הזו, בתי הרווקה דינה תמצא שידוך עוד השנה'. אלקנה ידע שהרבה דרכים למקום אבל למען האמת הוא כבר הרגיש שהוא ואשתו נחמה די נפלו לייאוש.

כדי להתגבר על העייפות שלו, הוריד אלקנה את חלון המכונית כאשר המגבים שלו עובדים במרץ. טיפות הגשם שחדרו למרכב המכונית הצליחו להעיר אותו אולם שום דבר מזה לא רמז לו אפילו על החבטה שהרגיש כעבור חמש דקות של נסיעה בצמיגי המכונית.

אלקנה עצר את הרכב וגילה שהצמיג שלו קרוע. באותו רגע החלו מחשבות חרטה להתגנב לראשו: 'אולי בכל זאת זה לא היה רעיון טוב כל כך, לגשת ולקחת את הקשיש שמחכה בקור שמישהו ייקח אותו? מי יבוא עכשיו בקור ובגשם הזה לעזור לי עם הפנצ'ר?' חשב אלקנה לעצמו. הוא שלח הודעה בקבוצה של 'בית מאיר' ובתוך דקה קיבל מאחד מחבריו שנמצא רחוק ממנו את המספר של מתנדב שמתמחה בתיקון פנצ'רים.

אלקנה התקשר אל הבחור ולתדהמתו אחרי עשר דקות הגיעה המכונית של ישראל, אחד מהמתנדבים, שסיפר לו: "מילאתי דלק בתחנה של שורש ואז קיבלתי את הקריאה שלך. במה אפשר לעזור?"

אלקנה שלף את הצמיג הרזרבי מהבגאז' ויחד עם ישראל החלו להרים את המכונית במנוף ההרמה ולהחליף צמיג. בינתיים שאל ישראל את אלקנה למעשיו ואלקנה החל לספר לו בקצרה במה הוא עובד, כמה זמן הוא כבר גר ב'בית מאיר' וכן שיש לו בת זקונים בשם דינה שעדיין לא מצאה את הזיווג שלה. ישראל שמע את הסיפור ואמר לו: "תשמע, יש לי אחיין רווק בשם עודד שעובד כעורך דין וגם מחפש הרבה שנים שידוך… אולי נוכל לעשות משהו בעניין?".

אלקנה העביר לישראל את התמונה של דינה והודה לישראל על כך שעזר לו בהחלפת הצמיג, לאחר מכן המשיך בנסיעה לעבר אלימלך הקשיש שחיכה לו ואסף אותו לירושלים, שם קבע עם הבן שלו שהם יחכו לו בתחנה המרכזית בירושלים.

אלקנה שכח כבר מהסיפור של ישראל, כאשר כעבור שבועיים באמצע העבודה הטלפון שלו צלצל ועל הקו היה עודד, שאמר שהוא מתנצל אם הוא מפריע, פשוט הוא קיבל את המספר מדוד שלו ישראל והאם הצעת השידוך עדיין רלוונטית.

ישראל הנרגש אמר שכן ושהוא יברר מול בתו דינה אם היא יוצאת עכשיו עם מישהו ואם לא…

אז הוא מוזמן להתקשר אליו בעוד שעה. למחרת, דינה ועודד נפגשו והחליטו להתארס כעבור שלושה חודשים. אלקנה לא שכח להזמין לחתונה גם את אלימלך הקשיש, שכל המהלך בעצם התחיל מקריאת העזרה שקיבל על כך שיש קשיש שמחכה לעזרה ובזכות החסד שעשה נמצאה גם האבדה עבור בתו דינה…

 

לפעמים אנחנו מתבקשים לתת נתינה נטולת אינטרסים מבלי להבין מדוע ולמה. אולם הקב"ה מגלגל את הדברים בצורה כזאת שבסופו של דבר אנחנו נהפכים למרוויחים העיקריים מאותה הנתינה ובזכות כך מבינים מדוע אין רווח ודאי יותר בעולם הזה מאשר הדאגה, האכפתיות לזולת והסולידריות החברתית, ומעבר לכך היא הופכת אותנו לאדם טוב יותר וגם ממחישה לנו מדוע העולם מחייך למי שמחייך לאחרים.

מעונין להצטרף להפצת עלון 'שלום לעם'?

אולי יעניין אותך גם

מבט אל החיים

סיבה ומסובב

מבט אל החיים

סופו של רברבן

מבט אל החיים

פשוט להתחיל

מבט אל החיים

לסגור את הפער

מבט אל החיים

אחיזת עיניים

להנצחה או הקדשה בעלון 'שלום לעם'