למי שהתבונן מהצד, זה היה נראה ששום דבר לא מעניין את תושבי העיר מלבד מרוצי מכוניות. אמנם היו לאנשי המקום עיסוקים רבים ומגוונים, אבל המרוץ השנתי בעיר שהתקרב בצעדי ענק, העלה את תשומת הלב למקום וכולם יצאו מגדרם כדי לקבל את המוני התיירים שיגיעו לאזור.
אלא שבעוד שתושבי העיר היו עסוקים בדיבור אודות ההכנסות הצפויות להם ממבול המבקרים, וולקין וטראוור – שני הפרופסורים למדעי החברה, שהיו תושבי העיר – נמצאו בשיאו של ויכוח אודות יכולת ההשפעה שלהם על תוצאות המרוץ. "הטוב ביותר ינצח", קבע וולקין בהחלטיות: "ואין למדע שום יכולת להשפיע על התוצאות הללו!". ואילו טראוור חייך חיוך רחב: "טעות בידך", הוא השיב: "אני משוכנע שאם אחקור לעומק את סגנונות הנהיגה ואסטרטגיות העקיפה של כל אחד מהמתחרים – אוכל להשפיע על התוצאה הסופית!".
"הניסיון ינצח, ככה זה עובד בטבע!" חזר וולקין על המשפט. "לתבונה האנושית יש יכולת לנצח את הטבע!" גער בו טראוור בחזרה.
מאחר ולא הייתה להם דרך לברר מי צודק מלבד לנסות ולהשפיע על המרוץ, התערבו השניים על סכום כסף מכובד ונפרדו לשלום איש מרעהו. עוד באותו היום התיישב טראוור מול המחשב ופתח בצפייה ממושכת במרוצי העבר של המתחרים השונים. הוא בחר באחד הנהגים אשר מרבית ההימורים נטו לרעתו והודיע לוולקין שזה הנהג אשר ינצח במרוץ בזכות העזרה המדעית שיעניק לו בימים הקרובים.
יומיים לפני המרוץ צעדו שני הפרופסורים, ביחד עם כל התיירים ותושבי המקום לעבר הכניסה לעיר, שם הניפו שלטי 'ברוכים הבאים' וקידמו בברכה את פני הנהגים שנכנסו לעיר בשיירה מרהיבה עם מכוניותיהם הנוצצות. טראוור ניסה לתפוס במבטו את צ'ארלי ביוק – הנהג שאותו החליט לקדם לעבר הניצחון – וכשהצליח סימן לו שברצונו לדבר איתו. צ'ארלי הצביע על שעונו ואמר: "מצטער, אין לי זמן!". השיירה נבלעה בין בתי העיר וטראוור נשך את שפתיו באכזבה.
למחרת, בערב המרוץ, הגיע טראוור למסלול המרוצים שבו התאמנו הנהגים ולמדו את תוואי השטח. ברגע שרכבו של צ'ארלי ביוק עצר בצד – הוא מיהר לעברו ואמר לו: "אני יודע איך תנצח במרוץ!" הוא היה בטוח שצ'ארלי יקפוץ על המציאה. אבל הוא עיקם את פניו בחוסר סבלנות ואמר: "נכון, רק אם לא אעשה מחר את הטעויות שעשיתי עכשיו ואצליח לעשות את הסיבובים מבלי להאט הרבה בפיתולים!"
"יש לי רעיון הרבה יותר טוב! שני המתחרים המובילים נוקטים בשיטה ש…" – טראוור גילה לפתע שהוא מדבר לעצמו וצ'ארלי כבר צעד לעמדת השתייה שהייתה בסמוך.
"שכחתי להציג את עצמי!" צעק לעבר הנהג הצמא והתקרב אליו: "שמי אדוארד טראוור, אני פרופסור ל…" אבל צ'ארלי קטע את דבריו בחוסר סבלנות: "מה אתה רוצה ממני?" אמר בכעס. "בשבוע האחרון ערכתי מחקר על שיטות הנהיגה של המתחרים ואני חושב שמצאתי את הטקטיקה בעזרתה תוכל לנצח במרוץ!". לראשונה צ'ארלי חייך אליו ואמר: "פרופסור יקר, הייתי שמח לשמוע על המחקר שלך אבל יש לי מרוץ מחר ואני צריך להמשיך להתאמן – תודה רבה לך והמשך יום נעים!"
כשחזר צ'ארלי לרכבו וניסה להתניע, המכונית השמיעה רעש צורמני לכמה שניות ואז דממה. ניסיונות ההנעה עלו בתוהו והטכנאים מיהרו לעבר הרכב על מנת לטפל בתקלה. תוך כדי העבודה ניצל טראוור את ההזדמנות ונעמד ליד הנהג. "תראה!", פתח בהסבר: "צפיתי בהקלטות של מרוצים מהזמן האחרון. שמתי לב, שכל הנהגים מצטופפים בדרך כלל בצד הפנימי של העיקולים כדי לקצר לעצמם את הדרך, אבל מדידת המהירויות שערכתי מראה שאם תקפיד על תאוצה רציפה ולא תרד ממהירות של…" – "הם סיימו לטפל באוטו!" אמר צ'ארלי בפיזור הדעת: "הייתי ממשיך לשמוע אבל אין לי זמן לזה…" והלך.
למחרת, המרוץ היה סוער ומרתק והקהל העצום יצא מגדרו מרוב התלהבות והריע ממושכות. ואמנם מכוניתו של צ'ארלי ביוק הייתה הרחק מאחור, אבל כמה רכבים אחרים הפגינו מאבק צמוד ומרתק ביותר ומתחו את עצביהם של הצופים המהופנטים עד לקצה. רק אדם אחד בקהל היה מאוכזב ומתוסכל. "למה הוא לא הקשיב לי?!" תהה טראוור באוזני וולקין ידידו הטוב אשר עמד לידו וצהל משמחה לאורך כל המרוץ: "הוא היה יכול לנצח!"
וולקין הביט על חברו בפרצוף מהול ברחמים ואמר בפשטות: "יכול להיות שאתה צודק. אולי באמת התבונה האנושית עשויה לנצח את הטבע ולשנות את העולם, אך לשם כך האדם חייב קודם כל לקבל את ההחלטה הקשה ביותר: לבחור להשתמש בתבונתו!"
בפרשתנו משה רבינו מגיע עם מסר אלוקי לבני ישראל אבל במקום להקשיב לדבריו הם מתעלמים ממנו: 'ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה' (שמות ו', ט'). כמה פעמים בחיים יש ביכולתנו לקבל עצה טובה מחבר או מאדם מבוגר ובעל ניסיון או להיות קשובים לרעיון או להזדמנות הנקרים בדרכנו – אבל אנחנו מפספסים אותם כי אנו עסוקים במרדף היומיומי? אם רק נשכיל לעצור מדי פעם להתבוננות ונהיה קשובים לקבל עצות ולחשוב על מעשינו – נוכל להשתפר ולהתקדם לטובה בדברים רבים.
