התימהוני המוזר

כבר מהיום הראשון שבו הגיע לעיר, החלו הלחשושים על אודותיו. היו כאלו שסיפרו שהוא גיבור מלחמה שאיבד את שפיותו בשדה הקרב, היו שסיפרו שהוא משוגע, אבל האמת הייתה שאיש לא ידע מהיכן הוא הגיע ובעיקר מה גרם לו להשתקע כאן. בכל יום הוא היה סובב ברחובות, לעיתים מקבץ נדבות, לעיתים מחלק בעצמו מתנות לעוברים ולשבים, לעיתים שואל אנשים שאלות כמו איך מכינים מאכל מסוים או איך מגיעים לאיזה רחוב – אך תמיד חתך את ההסבר באמצע ופשוט פנה והלך מבלי לומר דבר. אדם מוזר ובלתי־צפוי.

באחד הימים נשמעה אזעקה בבניין העירייה המקומית ובמטה המשטרה. שתי ניידות הוקפצו אל המקום. שלוש דקות לאחר מכן צלצל הטלפון של מפקד התחנה ועל הקו היה ראש העיר. הוא אמר: "אני נמצא בבניין העירייה. תערוכת התכשיטים של 'תכשיטי היהלום' נפרצה וכל התכשיטים נגנבו. מישהו כיסה את מצלמת האבטחה הסמוכה. אני מקווה שתגיעו מהר ואשמח שתתחילו לבדוק את מצלמות האבטחה האחרות!"

כאשר הגיעו השוטרים למקום התגלה הנזק: מישהו שבר את זכוכיות המגן בעזרת אלת בייסבול אשר הושארה במקום והייתה ללא טביעות אצבע. התערוכה היקרה, אשר הוצגה בחצר בניין העירייה לרגל חגיגות היובל לעיר, נגנבה עד התכשיט האחרון. "לא ייתכן שדבר כזה יקרה!" אמר בתוקף ראש העיר לחוקר הראשי בזירה. "חשבתי שהתכשיטים שמורים ברמת האבטחה הגבוהה ביותר!"

"אדוני ראש העיר", הסביר החוקר, "הזכוכית הזאת חזקה מאוד, אבל איננה בלתי־חדירה לחלוטין. כמו כן האזעקה פעלה ויש מצלמות אבטחה בכל האזור. אנחנו נגיע אל השודד, אל דאגה".

ראש העיר נרגע במקצת אלא שכעבור מחצית השעה בבת אחת התהפך עליו עולמו. "אדוני ראש העיר!" אמר לו מפקד התחנה שהגיע למקום בכבודו בעצמו. "אני מרגיש מאוד לא נעים מהסיטואציה, אך עליי למלא את תפקידי. אני מעכב אותך לחקירה בחשד לגנבת תערוכת התכשיטים 'תכשיטי היהלום' עד לבירור העניין".

"אתה חושד בי בגנבה?" כעס ראש העיר ומפקד התחנה השיב: "יש בדיוק שני אנשים שהיו יכולים לעשות זאת, אתה והתימהוני המוזר. אומנם ברור לי כי הוא האשם ולא אתה, אך חובתי היא לחקור את שניכם".

בחדר החקירות, מול עיניו של ראש העיר, הוקרן סרטון ממצלמת האבטחה הממוקמת בכניסה לחצר בניין העירייה. "כמו שאתה רואה, אדוני ראש העיר, רואים אותך נכנס לחצר הבניין וכעבור שתי דקות רואים גם את התימהוני. מצלמת האבטחה כוסתה כחמש דקות לאחר מכן, ואחרי עשר דקות נוספות נפרצו חלונות התערוכה. זה חייב להיות אחד משניכם. עכשיו תסביר לי בבקשה, אדוני, מדוע בשעת ערב מאוחרת הגעת אל בית העירייה?"

ראש העיר כחכח בגרונו והתחיל להסביר: "כידוע לך, אני נוהג לצלם בכל יום חמישי סרט קצר ובו אני מסכם את אירועי השבוע בעיר, מה הוחלט בישיבות העירייה ומה צפוי בשבוע הבא. הגעתי לבניין העירייה כדי לצלם את הסרטון".

"אני רוצה להאמין לך", אמר החוקר: "אך יש בעיה אחת קטנה". עננה עלתה על פני ראש העיר והחוקר המשיך: "הבעיה היא שיש לנו עדים שראו את התימהוני במקום אחר בזמן האירוע, מה שמשאיר אותך כחשוד היחידי כרגע…"

"מה?!" צעק ראש העיר וכפות ידיו החלו לרעוד במקצת, "אבל ראינו אותו במצלמות האבטחה!" החוקר הנהן בראשו והשיב: "בשעה 21:47 הוא נצפה בכניסתו אל המתחם. לדבריו הוא נכנס כדי להצטלם עם שלט הכניסה כי אחותו ביקשה ממנו שיצלם לה מזכרת מכל מקום שבו הוא נמצא, ואכן במצלמתו נמצאה התמונה המדוברת. אך בשעה 21:58, ארבע דקות לפני הפריצה, הוא נצפה באחד הרחובות הסמוכים עושה 'קסם רחוב', והתגודדו סביבו כמה אנשים שחלקם גם צילמו את האירוע. הוא הכריז כי בעוד שתי דקות ישודרו חדשות השעה 22:00 וכי הוא חוזה מראש מי יהיה הקריין וכי הקריין ימעד בלשונו ויתבלבל במשפט הראשון של המהדורה. לאחר מכן הוא פתח רדיו ובאופן לא מפתיע התברר כי טעה בשני הדברים וכמו תמיד רק שם את עצמו לצחוק. אך הדבר מוכיח ללא צל של ספק כי בשעה שבה נפרצה התערוכה הוא נכח שם ולא בחצר בניין העירייה. או במילים אחרות – אף מלבדך לא יכול היה לגנוב את התכשיטים!"

"אז אתה רומז ש…?" אמר ראש העיר כשפניו מאדימות. "אני לא רומז", אמר החוקר בפנים חתומות, "אני אומר: אדוני ראש העיר, אתה עצור בחשד לגנבת התכשיטים!"

שבוע שלם עבר על ראש העיר בנדודים בין תא המעצר לבין חדרי החקירות, ואומנם שמו עדיין לא הותר לפרסום אך הוא ידע שהשמועות כבר רצות בעיר וייאושו הלך וגבר. עד שבשעת צהריים מוקדמת נפתח תא המעצר ובכניסה עמד מפקד התחנה. "אדוני ראש העיר", אמר בחיוך נבוך, "אני מצטער על אי הנעימות ושמח לבשר לך שאתה משוחרר והתיק נגדך נסגר מחוסר אשמה!"

"אז מי שדד את התכשיטים?" שאל ראש העיר בסקרנות מהולה בהקלה. "שלחתי שניים מטובי הבלשים של התחנה לעקוב אחרי התימהוני המוזר מרגע שחרורו", הסביר המפקד, "במשך שישה ימים לא הם לא מצאו שום דבר מיוחד עד שהלילה הוא הלך לפינה נידחת של העיר, שם נפגש בחשאי עם איש מסתורי, אשר היה לא אחר מאשר… אחיו התאום!" השוטרים הופתעו לראות אותם מחלקים ביניהם את שלל התכשיטים מהגנבה ועצרו אותם במקום. האשמים נמצאו ואתה יכול לצאת חזרה לביתך…"

היכולת שלנו בני האדם לשפוט את המציאות בצורה נכונה היא מוגבלת מאוד. גם אם נדמה לנו שיש לנו את כל ההוכחות הנדרשות ואנחנו בטוחים שאנחנו צודקים, עלינו לקחת תמיד בחשבון שיש דברים נסתרים שאין לנו אפילו מושג לגביהם. ולכן עלינו להימנע משיפוט וביקורת עד שהדברים יתבררו ויתלבנו מעל לכל ספק. ועל כך אמרה התורה "בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ", ואם אתה לא בטוח במאה אחוז שזה "בצדק", אל תשפוט.