ויכוח מיותר

השעה הייתה שעת בוקר מוקדמת, וקרני השמש החלו לבצבץ בינות עצי היער. השועל הציץ מבין העצים ומיהר לגרור אחריו את שלל הבוקר – צבי צעיר שעשה טעות אחת יותר מדיי ושילם עליה ביוקר.
רעש הגרירה של הצבי על העלווה הסמיכה שבין העצים העיר את החיות שהתגוררו בסביבה. מתוך הסבך בצבצו כמה פרצופי חיות מנומנמות שתהו על מקור הרעש. למראה השועל הנחוש שגורר את טרפו הם נסוגו חזרה. הזאב היה היחיד שהעז להתלונן. "חשבתי שסיכמנו שאתה לא מעביר מכאן את החיות שאתה מצליח לטרוף מפאתי הכפר!" אמר בכעס. "כבר לפני חודשיים ביקשת ממני לעשות הסכם עם החמורים שבחווה ליד היציאה מהכפר, כדי שלא יסגירו אותך כשאתה מתקרב יותר מדיי. ובתמורה לכך ביקשתי שמכאן ואילך תעביר את הטרף שלך מהכניסה שליד הכפר!"

השועל הנהן בראשו והפטיר קצרות לעברו של הזאב. "אתה צודק בהחלט, אבל אתמול היה לי ויכוח סוער עם החמור האחראי וכמעט שטרפתי אותו – אלמלא פחדתי שיסגירו אותי יתר החמורים בקול נעירותיהם הרמות!"
הזאב הזדקף ממקומו ומתח את ראשו בחשיבות. "אני מבין ששוב יש לך סכסוך עם החמורים שנמצאים בכניסה לכפר. אתה יודע שאם יש בעיה אתה תמיד מוזמן להשתמש בשירותי הגישור המצוינים שלי!"

השועל הביט בו בכעס ושאל בשקט: "מה תרצה בתמורה ליישוב ההדורים ביני לבין החמורים מהכפר?" הזאב הביט במבט חמדן לעבר הצבי הצעיר והשיב: "תראה, לא שאני חמדן, אבל באופן כללי אני גובה מחיר יקר על השירותים שאני נותן ללקוחות. לכן אסתפק הפעם רק במחצית מהטרף שהבאת הפעם!"

"בשום פנים ואופן לא!" אמר השועל בזעם. "אני לא צריך את שירותי הגישור שלך! מהיום אני מעביר רק מכאן את הטרף שלי, ונראה אותך מעז להתלונן!"

גלגלי מוחו של הזאב נעו במהירות והוא עשה הערכת מצב מהירה. הוא הבין שעשה טעות כשביקש מחצית מטרפו של השועל, אבל כעת כבר לא היה ניתן להשיב את הגלגל לאחור. מאידך, הוא לא רצה להתעסק עם השועל הכועס וחשב על דרך יצירתית איך להשיב לעצמו את הכבוד האבוד ולדאוג שמנוחתו לא תופרע יותר על ידי השועל בכל יום מחדש.

"טוב, אני לא מתלונן!" אמר בתמימות לשועל שהיה עסוק בסחיבת הטרף. "אבל קח בחשבון שאם יבוא האריה וישאל מי הרס את הדשא הכחול שיש בכניסה ליער –אצטרף להצבעה עליך כאשם היחידי בפגיעה באיכות הסביבה!"

השועל שמט את הפגר במקומו והתקרב לעברו של הזאב בכעס, כשעיניו בולטות מחוריהן. "על מה אתה מקשקש? איפה יש בכלל דשא כחול – הדשא כאן בכניסה ליער בצבע ירוק!"

"טעות, ידידי!" השיב הזאב בשלווה. "הדשא כחול, אני בהחלט שם לב לעובדה שמצבך הרפואי אינו שפיר. אתה עיוור צבעים, ידידי השועל!"

זעמו של השועל התרומם לשחקים והוויכוח הקולני בין השועל לזאב הגיע עד לפתחו של האריה מלך החיות. הלה זימן את השניים לדיון מהיר בקרחת היער כדי לבדוק מדוע החל הוויכוח בין שני הצדדים. עוד לפני שהחל הדיון ביקש הזאב לזמן לעדות פתוחה בנושא את החמור האחראי על החווה על מנת להעיד על צבע הדשא שבכניסה ליער, תוך הבטחה כפולה שלא יאונה לו כל רע.

עוד בטרם ביקש מהם האריה להשמיע את הטענות, התקדם החמור ממקומו, נעמד לפני האריה ושאל בהכנעה: "הוד מלכותו, נכון שהעשב בכניסה ליער הוא בצבע כחול?!"

האריה הביט לעברו של השועל הזועם שהיה בטוח בצדקתו, סקר את הזאב המתוח ואת החיות שעמדו סקרניות מסביב ועקבו אחרי המתרחש והשיב: "נכון, הדשא כחול!" רחש של התרגשות נשמע מהחיות שעמדו מסביב, והשועל הביט באריה בעיניים קמות. הזאב ניצל את ההזדמנות ואמר: "הוד מלכותו. כמו ששמעת את עדותו האמינה של החמור, השועל לא מסכים איתי וטוען בתוקף שהדשא הוא ירוק – וסותר בתוקף את טענתו של החמור המכובד. אני מבקש להעניש אותו בחומרה!"

האריה הנהן בראשו והשיב: "ובכן, אתה צודק ובאמת השועל ייענש. מה העונש שאתה חושב להשית עליו?"

"אני מבקש שיותר הוא לא יוכל לעבור מהכניסה ליער, שכן הוא מפריע למנוחת החיות!" אמר הזאב בחיוך של ניצחון. השועל הזועם הביט באריה ולא האמין למשמע אוזניו.
"אתם משוחררים!" הודיע האריה, והזאב והחמור עזבו את המקום בחיוך של מנצחים…
השועל היה כעוס ומאוכזב, הוא לא רצה לדבר ליד כל החיות. אבל ברגע שהיה לבד לצידו של האריה, הוא שאל: "אדוני המלך, מדוע הענשת אותי? הרי אני ואתה יודעים שהדשא הוא ירוק!"

האריה הביט בו במבט רב משמעות והשיב: "אין לזה שום קשר לשאלה האם הדשא כחול או ירוק. העונש הוא בגלל סיבה אחת בלבד – לא ייתכן ששועל חכם ואמיץ כמוך יבזבז זמן בוויכוחים עם זאב טיפש שעוד מביא חמור להעיד לטובתו! ואם כל זה לא מספיק, עוד לבוא ולהטריד אותי בשאלה המטופשת הזאת…"

*

חבל להתווכח עם אנשים שמעוניינים רק להשמיע את דעתם ולהרגיש שהם הצודקים.

לא משנה כמה ראיות נציג בפניהם – הם מסונוורים מאגו, מטינה, משנאה. כשהבורות צועקת – השכל שותק. השקט והשלווה שלנו פשוט שווים הרבה יותר… "סייג לחכמה שתיקה".