שמוליק ושלומי התארחו בשבת הגדול אצל עוזי, שקיבל את פניהם בשמחה והכין לכבודם סעודה עשירה במטעמים. לאחר הסעודה עוזי, שהיה מותש מהכנות השבת, התנצל בפני אורחיו ופרש לישון מוקדם. האורחים נשארו לשבת סביב השולחן, לזמר זמירות שבת ולשוחח בדברי תורה.
במהלך הערב קם שלומי לחפש משקה קל. כשפתח את ארון המשקאות, עיניו נפערו בתדהמה: "ויסקי מסוג מעולה? מחר בערב כבר פסח!" קרא בפליאה. הוא פנה מיד לבנו של עוזי ששהה בחדר סמוך: "האם אביך כבר ביצע מכירת חמץ?" הבן הניד ראשו בשלילה.
שלומי ושמוליק התלבטו רגע, החליפו מבטים, ואז החליטו: "אם לא תהיה אפשרות לשתות אותו אחרי פסח, חבל שילך לאיבוד." הם פתחו את הבקבוק היקר והחלו למזוג לעצמם כוסית אחר כוסית. הלילה התארך והשיחה קלחה, עד שלבסוף מצאו את עצמם מול בקבוק ריק לחלוטין.
למחרת בבוקר, לאחר שחזרו מתפילת שחרית מאוחרת, עוזי המתין להם בפנים נזעמות: "שמעתי שחיסלתם אמש את בקבוק הוויסקי המיוחד שלי! מי נתן לכם רשות לגעת בו? אני דורש שתפצו אותי במלוא עלות הבקבוק, עד השקל האחרון!"
שלומי ושמוליק הביטו זה בזה במבוכה, ואז השיב שלומי: "עוזי, חשבנו שעשינו לך טובה. הרי בעוד שעות ספורות יחול פסח, והוויסקי הזה ייאסר בהנאה מדין 'בל יראה ובל ימצא'. לא עשית מכירת חמץ, וגם אינך יכול לבצעה בשבת. כך או כך, הבקבוק היה מיועד להישלך לפח. האם לא עדיף שנהנינו ממנו במקום שיתבזבז?"
השאלה: האם שלומי ושמוליק חייבים לשלם לעוזי על הוויסקי שלכאורה היה עתיד להיאסר בהנאה בעוד מספר שעות?
מעיינים בספרים ולומדים לפסוק הלכה או משפט: שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן רס"ד סעיף ה'.
לכבוד חג הפסח אנחנו מצרפים את השאלה ביחד עם התשובה.
המושג ההלכתי: חמץ שעבר עליו הפסח.
תשובה בקצרה: אם היה בסביבה גוי שעוזי יכול היה לתת לו את הוויסקי במתנה, הרי ששמוליק ושלומי גרמו לו נזק כיוון שיש להנאה הזאת שווי כלכלי. אבל אם לא היה גוי בסביבה, הם לא יצטרכו לשלם כיוון שיכולים לטעון שהם סוברים כדעת הרמ"א והם נהנו מהוויסקי לפני שהוא נאסר בהנאה.
תשובה בהרחבה: יש איסור לבצע 'מכירת חמץ' בשבת משום איסור 'מקח וממכר'. אבל מאידך, אדם ששכח לעשות מכירת חמץ יוכל לתת את החמץ שברשותו במתנה לגוי, וייתכן שהגוי יחזיר לו את החמץ לאחר חג הפסח וככה הוא יצליח להציל את החמץ שנמצא ברשותו. ולכן במקרה כזה, שעוזי היה יכול לתת את החמץ לגוי שזאת טובת הנאה שיש לה שווי כלכלי משמעותי, שמוליק ושלומי גרמו לו נזק בכך ששתו את הוויסקי, שכן אם עוזי יכול היה לתת לגוי את הוויסקי במתנה, הדבר שווה כסף לכל דבר ועניין.
מה הדין במקרה שהוויסקי היה נאסר בהנאה? במקרה שהוויסקי היה נאסר בהנאה בעוד מספר שעות ושלומי ושמוליק נהנו ממנו מכיוון שידעו שאין לעוזי למי לתת במתנה את הוויסקי, למדנו בהלכה (שולחן ערוך 'חושן משפט' סעיף רס"ד) לגבי אדם שראה חבית סדוקה של דבש והדבש נוזל ממנה לארץ והלך והציל את הדבש לעצמו, באמצעות כלים שהיו ברשותו. דעת הרמ"א שהוא זכה בדבש, כיוון שבכל מקרה הוא היה נשפך ולא היה ניתן לאכילה. אבל מרן בעל ה'שולחן ערוך' חולק על דברי הרמ"א וסובר שהוא חייב להחזיר את הדבש לבעליו.
אז מה הדין במקרה שלנו? כיוון שהוויסקי בכל מקרה היה אמור להיאסר בעוד מספר שעות בהנאה מדין 'בל יראה ובל ימצא' ואין גוי באופק שאפשר לתת לו את הוויסקי במתנה, נראה ששלומי ושמוליק לא צריכים לשלם על הוויסקי לעוזי, בטענה שהם סוברים כדברי הרמ"א והם הצילו את הוויסקי ונהנו ממנו לפני שהוא ייאסר בהנאה.
