"שִׁמְעוּ נָא הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתִּי…
וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי וְגַם נִצָּבָה
וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִי".
יוֹסֵף מְתָאֵר לְאֶחָיו אֶת חֲלוֹמוֹ, וְהוּא אוֹמֵר:
אֲלֻמַּת הַתְּבוּאָה שֶׁלִּי "קָמָה וְהִתְיַצְּבָה"
וְאָז אֲלֻמּוֹת הַתְּבוּאָה שֶׁלָּכֶם הִסְתּוֹבְבוּ וְנִכְנְעוּ בְּפָנֶיהָ…
*
אִם אַתָּה רוֹצֶה לִהְיוֹת מַנְהִיג,
אֵינְךָ יָכוֹל לִכְפּוֹת אֶת מַנְהִיגוּתְךָ עַל אֲחֵרִים –
בְּלִי שֶׁתִּהְיֶה רָאוּי לָהּ.
עָלֶיךָ לָקוּם וְלַעֲמֹד מִתּוֹךְ הָעֲרָכִים וְהָעֶקְרוֹנוֹת שֶׁלְּךָ,
לִהְיוֹת עֹגֶן יַצִּיב וּמְחֻבָּר הֵיטֵב לְעַצְמוֹ וּלְקַרְקַע הַמְּצִיאוּת,
וּמִתּוֹךְ כָּךְ הָאֲחֵרִים יִפְנוּ אֵלֶיךָ וְיִרְאוּ בְּךָ מַנְהִיג.
מַנְהִיגוּת מַתְחִילָה בְּכָךְ שֶׁתַּנְהִיג אֶת עַצְמְךָ.
