זה קשור גם אליך

"שמו מלכודת עכברים במטבח", אמר העכבר לתרנגול שבלול. אך התרנגול המשיך לנקר באדישות ואמר: "זה ממש לא מעניין אותי, זה לא קשור אליי".

המשיך העכבר אל הדיר וסיפר זאת לכבשה. אך היא המשיכה לרבוץ בשלווה ואמרה: "זה ממש לא מעניין אותי, זה לא קשור אליי".

העכבר המאוכזב ניסה את מזלו אצל הפרה, אך גם שם הייתה התגובה דומה: "זה ממש לא מעניין אותי, זה לא קשור אליי".

בלילה הסתובב במטבח נחש ארסי וזנבו נתפס במלכודת. בעלת הבית באה לפנות את המלכודת, היא הייתה בטוחה שהעכבר הוא זה שנלכד. היה חשוך והנחש הכיש אותה.

היא נפלה למשכב, ובהמלצת חברותיה שחט בעל הבית את התרנגולת והכין לה מרק עוף. כשהחמיר מצבה ואורחים רבים הגיעו לבקר, שחט בעל הבית את הכבשה והאכיל את האורחים.

ימים ספורים לאחר מכן נפחה האישה את נשמתה, ולאחר ההלוויה שחט בעלה את הפרה כדי להכין ארוחה לכל האורחים הרבים שבאו לנחם.

ורק העכבר נשאר בחווה כדי לספר את הסיפור הזה.

*

אני רחוק מהצפון וגם מהדרום. באזור שלי לא נפלו טילים ברוך השם. בבית שלי יש ממ"ד. לשכונה שלי לא חדרו מחבלים….

אלו מחשבות שפוקדות אותנו באופן טבעי כשאנחנו שומעים על נפילת טילים, פיגוע, או שאר מרעין בישין. אנחנו בודקים בקבוצה המשפחתית שכולם בסדר, אולי קוראים פרק תהלים, ואולי מוציאים אנחה קלה של "אוי טאטע" וממשיכים בשגרת החיים. כי זה לא ממש קשור אליי…

*

מצב זה נובע מחוסר הבנה בסיסי במושג שעם ישראל "ערבים זה לזה", ו"ערבים זה בזה". ערבות משמעותה "מעורבות", אנחנו לא רק קשורים זה לזה בקשרים עקיפים, שאם אדם עושה פעולה קטנה היא יוצרת שרשרת של פעולות שמשפיעה למרחק. אלא שהמציאות הרוחנית האמיתית שלנו היא שאנחנו מעורבים זה בזה ממש, כי אנחנו "נשמה אחת בגופים מחולקים".

*

בתורה נאמר "ויצר אלהים את האדם". הקדוש ברוך הוא ברא "אדם" אחד. כלומר, נשמה אחת הכוללת בתוכה את כל היכולות והכוחות הרוחניים שהוא רצה שיבואו לידי ביטוי בעולם. מאוחר יותר נחלקה הנשמה הזו לשישים רבוא (600,00) חלקים, והם כלל הנשמות השורשיות של עם ישראל.

כל נשמה כאן בעולם מייצגת משהו מתוך אותה נשמה כוללת. לכל נשמה יש תפקיד ייחודי ומיוחד בתוך המרקם הכולל. אך סך כל הנשמות אמורות לתפקד יחד כיחידה אחת שלימה שפועלת בהרמוניה ובשלימות כדי להוציא לאור את הביטוי השלם והמלא כפי שרצה הבורא, ממש כמו "קן נמלים" שבו כולם ביחד פועלים בהרמוניה ובשלמות.

*

הדבר דומה ממש גם לגוף האדם. לכל אדם יש רמ"ח (248) אברים ושס"ה (365) גידים. לכל אבר וגיד יש תפקיד מאוד מאוד מוגדר. כל אחד הוא חשוב וחיוני לתפקוד נכון ומושלם של מערכת הגוף כולה. אולם אם אבר אחד יחליט שהוא "עצמאי" בשטח, שהוא רוצה לקבל החלטות על דעת עצמו מבלי להתחשב במערכת כולה. אז תהיה לגוף כולו בעיה חמורה.

האצבע יכולה להחליט אולי שהיא רוצה לשרוט ולפצוע את שאר האצבעות. הלב יכול להחליט שהוא לא רוצה להזרים דם לרגליים, והרגליים יכולות להחליט שהם לא רוצות להוביל את הגוף כולו, וכוליי…

מצב דומה לזה הוא מצב של תא סרטני, כאשר תא מתוך התאים שבגוף מחליט שהוא פועל על דעת עצמו ומתרחב על חשבון תאים אחרים. והתוצאה היא כמובן הרת אסון לגוף כולו….

*

אם הבנו את זה, אנחנו יכולים גם להבין את המשמעות שאנחנו נשמה אחת בגופים מחולקים. אנחנו בעצם דבר אחד שלם שמחולק להמון אברים (גופים) נפרדים.

אלא, שאנחנו לא ממש מרגישים את זה. ולכן אנחנו גם לא מרגישים באמת את כאבו ומצוקתו של האחר. ואפילו, חלילה פוגעים זה בזה.

*

ועל כך אמרו: "כל ישראל ערבים זה לזה". כולנו מעורבים זה בזה. כולנו אחד. אין משהו שקורה למישהו אחר מבלי שזה קשור גם אליי. ואם יהודי נפגע בכל מקום שהוא בעולם, הגוף היהודי כולו נפגע. ואם יהודי סובל בכל מקום בעולם סובל.

וכשנתחיל להפנים את זה, ונתחיל להתנהג כאילו אנחנו באמת מרגישים את זה, לאט לאט המציאות שלנו תשתנה, ונלמד לתפקד יחד כאיש אחד בלב אחד, בהרמוניה, בשלום, באהבה ובערבות הדדית אמיתית.

*

עכשיו זה הזמן להפנים את זה. לא צריך להגזים על הסכנה המרחפת על עם ישראל. כולם יודעים את זה. התקווה היחידה והאמיתית שלנו היא שנתעורר על עצמנו, ובמקום שכל אחד מאיתנו יחיה לעצמו בבועה הקטנה והמטופחת שלו, תקוע בתוך עצמו, בתוך הנוחות והכיף שלו, שנתחיל לגלות מעורבות זה בזה. שנדאג אחד לשני, שיהיה לנו באמת אכפת זה מזה, שנתמוך שנעזור שנסייע, שנתנדב ונתרום ונעשה כל מה שצריך כדי שלאף אחד לא יכאב, ושלאף אחד לא יחסר, ושאף יהודי לא ירגיש בודד.

כי אנחנו כבר אחד!!!!