דביר, שהיה סופר מצליח במגזר הכללי, התחזק וחזר בתשובה והחל לפעול כסופר במגזר הדתי. בראשית דרכו המקצועית חיבר ספר מצליח שנמכר להוצאת ספרים גדולה בעשרות אלפי שקלים. אלא שבספר מופיע פרק המגולל את תהפוכות חייו וחושף את קורותיו, ועצם פרסומם המתמשך גורם נזק למכירות ספריו, שכן עברו מרחיק ממנו את הציבור הדתי. דביר פנה להוצאת הספרים שלה מכר את הזכויות וביקש לרכוש אותן בחזרה במחירן המקורי, או לחלופין לצנזר את הפרק הבעייתי הגורם לו נזק מתמשך. ההוצאה סירבה לשתי האפשרויות. האם דביר יכול לתבוע מהם למכור לו את הזכויות או למחוק את הפרק בשל הנזק הנגרם לו? מה דעתכם?
מעיינים בספרים ולומדים לפסוק הלכה או משפט: שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן רצ"ב סעיף קטן ל"ה במילים: 'גניבה בדברי תורה'. חפץ חיים כלל ב' ב'באר מים חיים' סעיף קטן כ"ח.
תשובה לשאלה 'יחידה או מחסן' (שאלה 831): דורון פרסם מחסן בן חמישים מטר להשכרה במחיר נמוך במיוחד של אלפיים שקלים. יוסי שכר את המחסן לחמש שנים ושילם מראש, ולאחר מכן השקיע בשיפוצו שמונים אלף שקלים והסב אותו לדירת אירוח יוקרתית המניבה שבעת אלפים שקלים לחודש. לימים גילה דורון להפתעתו את השינוי שנעשה במחסן. הוא פנה ליוסי בטענה שהשכיר מחסן ולא דירה, ומכיוון שאסור לעשות שם דירה, הוא דורש תשלום לפי ערך הדירה. האם רשאי לומר: 'קבל בחזרה את השקעתך בשיפוץ והדירה תשוב לרשותי'? יוסי מצידו טוען: "שכרתי ושילמתי מראש, מה לך ולשימושי במחסן?" מי לדעתכם צודק?
המושג ההלכתי: יורד לשדה חברו.
תשובה בקצרה: דורון רשאי לבטל את חוזה השכירות, אך עליו להשיב ליוסי את השקעתו בשיפוץ המחסן.
תשובה בהרחבה: אין ספק שבמקרה זה הושכר המחסן לייעוד מוגדר היטב – לשמש כמחסן ולא כדירת מגורים בשום פנים. וכבר נפסק בהלכה (שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן שט"ז סעיף א') כי מותר לשוכר להשכיר לאחרים, אך אסור לו להשכיר למספר דיירים גדול מהמקובל. ובנידון דידן, שהייעוד המקורי הוא השכרה כמחסן, ודאי שאסור היה להכניס דיירים למגורים. ואף אילו היה המחסן מיועד למגורים, המנהג המקובל כיום בשוק הוא שאין משכירים לשוכרים אחרים, ולפיכך נאסר על יוסי להשכיר לאחרים. ועל פי ההלכה (סימן שס"ג סעיף י') המשכיר שלא כדין, עליו להעביר את רווחי השכירות לבעל הנכס. אשר להשקעה בשיפוץ המקום או השקעה אחרת, זכאי הוא להחזר הוצאותיו בלבד ואינו יכול לתבוע מעבר לכך, חרף העובדה שהמחסן משופץ כעת בזכות השקעתו. (סימן שע"ה בדין 'יורד לשדה חברו')
