יעקב היה איש פשוט עם לב גדול. לא היה לו הרבה כסף, אבל את המעט שהיה לו הוא השתדל לחלוק עם כל מי שהיה צריך. הוא הצטיין בהכנסת אורחים ובגמילות חסדים.
יום אחד התארח אצל יעקב רבי מפורסם שהגיע לעיירה. הרבי, שהתפעם מנדיבותו של יעקב ומטוב ליבו, בירך אותו בחום כי יתעשר ויזכה לשפע גדול.
יעקב אכן ראה ברכה גדולה בעסקיו, ועד מהרה הפך לאיש עשיר מאוד.
אלא, שלמרבה הצער, נראה היה כי ככל שהוא מתעשר יותר, כך הוא נהפך לאדם אחר, אגואיסט, ואולי אפילו קמצן.
הרבי ששמע על כך הפתיע את יעקב בביקור.
"בוא איתי בבקשה אל החלון", ביקש הרבי, "תאר לי מה אתה רואה מבעד לזכוכית".
יעקב תיאר את העוברים ושבים, את כל האנשים שחלפו ברחוב ברגל או על מרכבות ועגלות, גברים ונשים, צעירים וזקנים… ואז הוביל הרבי את יעקב אל המראה הגדולה שבחדר, ושאל: "ומה אתה רואה עכשיו, יעקב?"
בעל הבית העשיר לא הבין לאן חותר הרבי, אבל השיב: "את עצמי אני רואה, רבי".
אמר הרבי: "הבטת בזכוכית שבחלון וראית את האחרים, הבטת במראה, שגם היא זכוכית, וראית את עצמך. ההבדל הוא שהכסף המצפה את הזכוכית מונע ממך לראות את הזולת".
יעקב הבין כי הכסף שנכנס לחייו עיוור את עיניו וסגר את ליבו, והמודעות לכך הביאה אותו לחזור להרגליו הישנים והטובים.
*
ראוי שנשאל את עצמנו: עד כמה אנחנו באמת רואים את האחר? עד כמה אנחנו מרגישים את כאבו וחשים במצוקתו? כמה גדול הלב שלנו? כמה הוא רחב? כמה הוא באמת יכול להכיל?
האם אנחנו יודעים לצאת מתוך עצמנו ולהרגיש באמת אדם אחר?
*
בפרשת השבוע מתוארת מכת חושך:
"…וַיְהִי חֹשֶׁךְ אֲפֵלָה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם… לֹא רָאוּ אִישׁ אֶת אָחִיו, וְלֹא קָמוּ אִישׁ מִתַּחְתָּיו שְׁלֹשֶׁת יָמִים, וּלְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹר בְּמוֹשְׁבֹתָם".
ההגדרה של חושך היא: "לא ראו איש את אחיו", מצב שבו בני האדם לא רואים זה את זה, לא סופרים אחד את רעהו, לא חומלים זה על זה, לא מתבוננים להרגיש את האחר. זהו מצב של חושך גדול.
לזה בדיוק קוראים "חושך מצרים", החושך שמגיע מהמקום ה"צר" שבנו, כשהמוח שלנו קטן ומצומצם… כשאנחנו רואים רק את עצמנו ולא את האחר.
*
ואולם עבור מי שבוחר לחיות במצב רחב, במצב תודעה פתוח ומכיל, באהבה, בחמלה, באכפתיות ובכבוד –
בשבילו יש תמיד אור. ובעיקר, כי הוא בעצמו מאיר.
*
בתקופה זו זכינו לראות את עם ישראל מתעורר בעוצמה שלא נראתה שנים רבות. אחרי תקופה של חושך גדול וסמיך, מאיר אור גדול של חסד, של אכפתיות, של רגישות, של מסירות וערבות הדדית. הלב מתרחב מול כל הטוב הזה, ויש לנו היכולת להבין כמה טוב להיות אור.
הלוואי שנזכה לראות תמיד את האור שאנחנו ולהמשיך להאיר, שלא נדע עוד חושך.
