"לָמָּה עָשִיֹתָ אֶת זֶה?" פָּנָיו שֶׁל הַמֶּלֶךְ הִבִּיעוּ כַּעַס מְערָֹב בְּעֶצֶב. "אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁאֵינֶנִּי מַרְשֶׁה, אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁאֵין זוֹ הִתְנַהֲגוּת שֶׁמַּתְאִימָה לְנָסִיךְ, אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁמִּי שֶׁעוֹשֶהֹ דְּבָרִים כָּאֵלֶּה מְקַבֵּל אֶת עָנְשׁוֹ. אָז לָמָּה? לָמָּה עָשִיֹתָ אֶת זֶה?" חָזַר הַמֶּלֶךְ וְשָׁאַל. הַנָּסִיךְ אַנְדְּרוֹ לֹא הֵשִׁיב. וְכִי מָה יַעֲנֶה? שֶׁתָּקַף אוֹתוֹ רָצוֹן עַז לְבַקֵּר בְּבֵית הַהִמּוּרִים הַבִּלְתִּי חֻקִּי? שֶׁהַחַיִּים בְּאַרְמוֹן שִׁעְמְמוּ אוֹתוֹ עַד אִבּוּד הַדַּעַת? שֶׁרָצָה לַחֲווֹת הֲנָאָה חֲדָשָׁה שֶׁעוֹד לֹא חָוָה מֵעוֹדוֹ? כָּל הַתֵּרוּצִים הָאֵלֶּה – יָדַע אַנְדְּרוֹ – לֹא יִתְקַבְּלוּ עַל לֵב אָבִיו הַמֶּלֶךְ. הִשְׁתַּתְּפוּת בַּהִמּוּרִים הִיא בִּלְתִּי חֻקִּית בַּמְּדִינָה, וְהָעוֹבֵר עַל כָּךְ רָאוּי לְענֶֹשׁ, גַּם אִם קוֹרְאִים לוֹ אַנְדְּרוֹ וְהוּא נְסִיךְ הַכֶּתֶר בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ.
אֲפִלּוּ כָּעֵת, כְּשֶׁרָאָה אֶת מִצְחוֹ הַמְקֻמָּט שֶׁל אָבִיו, אֶת עֵינָיו הַכְּבֻיּוֹת וְאֶת מַבָּטוֹ הַמְאֻכְזָב – לֹא הִתְחָרֵט אַנְדְּרוֹ עַל מַעֲשֵהֹוּ. הַמֶּלֶךְ, שֶׁרָאָה אֶת הִתְנַהֲגוּתוֹ שֶׁל בְּנוֹ, אָמַר: "אֲנַחְנוּ נִצְטָרֵךְ לַחֲשׁבֹ אֵיךְ לְהַעֲנִישׁ אוֹתְךָ, לֹא תִּהְיֶה לָנוּ בְּרֵרָה". לְאַחַר מִכֵּן הוּא שִׁחְרֵר אוֹתוֹ לְחַדְרוֹ, וְאַנְדְּרוֹ יָדַע שֶׁזֶּה אַךְ זְמַנִּי, עַד שֶׁתִּתְקַבֵּל הַהַחְלָטָה אֵיזֶה ענֶֹשׁ לְהַטִּיל עָלָיו. וְאָכֵן, מִיָּד בְּצֵאתוֹ מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ, קָרָא הַמֶּלֶךְ לְיוֹעֲצוֹ וְהִנִּיחַ בְּפָנָיו אֶת הַשְּׁאֵלָה: "אֵיךְ מַעֲנִישִׁים אֶת הַנָּסִיךְ עַל מַה שֶּׁעָשָהֹ? אֲנִי רוֹצֶה שֶׁיִּהְיֶה זֶה ענֶֹשׁ שֶׁיְּלַמֵּד אוֹתוֹ לֹא לְהִתְנַהֵג כָּךְ גַּם בֶּעָתִיד".
נַעֲנָה הַיּוֹעֵץ וְאָמַר: "אִם יִשְׁמַע הַמֶּלֶךְ לַעֲצָתִי, עָלָיו לְהוֹשִׁיב אֶת הַנָּסִיךְ בַּיַּעַר הַסָּמוּךְ לְבַדּוֹ, קָשׁוּר לְחֶבֶל אָרךְֹ. נְצַיֵּד אוֹתוֹ בְּמָזוֹן וּבְמַשְׁקֶה סיפור צעיר חֶבֶל מָלֵא בִּקְשָׁרִים שמחה פשיטיק וּבְכָל מַה שֶּׁיִּצְטָרֵךְ בִּשְׁהוּתוֹ בַּיַּעַר, אֲבָל אֶת הַדֶּרֶךְ לָאַרְמוֹן הוּא לֹא יֵדַע. כָּךְ יֵשֵׁב הַנָּסִיךְ בַּיַּעַר וִיהַרְהֵר בַּפֶּשַׁע שֶׁאוֹתוֹ בִּצַּע, וְאוּלַי זֶה יִגְרםֹ לוֹ לְהִצְטַעֵר וּלְהִתְחָרֵט". הַמֶּלֶךְ שָׁמַע וְלֹא הֵבִין: "אֵיךְ הַדָּבָר יְלַמֵּד אוֹתוֹ שֶׁלֹּא לַחֲזרֹ לְסוּרוֹ?" הִסְבִּיר לוֹ הַיּוֹעֵץ: "בְּכָל פַּעַם שֶׁיַּעֲלֶה בְּראֹשׁוֹ הִרְהוּר שֶׁל חֲרָטָה, הוּא יוּכַל לַחְתּךְֹ אֶת הַחֶבֶל וְלִקְשׁרֹ אוֹתוֹ מֵחָדָשׁ". הַמֶּלֶךְ עֲדַיִן לֹא הֵבִין: "נוּ? וּמָה יִקְרֶה הָלְאָה?" כָּאן לָחַשׁ הַיּוֹעֵץ עַל אָזְנוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ מִסְפַּר מִלִּים, וְהַמֶּלֶךְ חִיֵּךְ וְקִבֵּל אֶת דְּבָרָיו. "רַעְיוֹן מְצֻיָּן!" קָרָא בְּשִמְֹחָה.
כַּעֲברֹ שָׁעָה הוּבַל הַנָּסִיךְ אַנְדְּרוֹ אֶל הַיַּעַר, כְּשֶׁחֶבֶל קָשׁוּר לְפֶרֶק יָדוֹ וּמִשְׁתַּלְשֵׁל לַאֲחוֹרָיו. "בְּכָל פַּעַם שֶׁתַּרְגִּישׁ שֶׁאַתָּה מִתְחָרֵט", הִסְבִּיר לוֹ הַמֶּלֶךְ לִפְנֵי צֵאתוֹ, "תַּחְתּךְֹ אֶת הַחֶבֶל בַּמִּסְפָּרַיִם שֶׁבְּכִיסְךָ, וְתִקְשׁרֹ אוֹתוֹ מֵחָדָשׁ. זֶה יִהְיֶה הָענֶֹשׁ שֶׁלְּךָ. אַתָּה כְּבָר תֵּדַע לְבַד אֵיךְ וּמָתַי לַחֲזרֹ אֶל הָאַרְמוֹן…" אַנְדְּרוֹ שָׁמַע אֶת הַדְּבָרִים וְשָׁאַל: "אֵיךְ אֲנִי אָמוּר לָדַעַת לְבַד מָתַי לַחֲזרֹ? וְאֵיךְ בִּכְלָל אוּכַל לַחֲזרֹ לְבַד מֵהַיַּעַר, אִם מֵעוֹלָם לֹא דָּרַכְתִּי בּוֹ, וְאֵינִי מַכִּיר אֶת הַדֶּרֶךְ הַבַּיְתָה?" הַמֶּלֶךְ לֹא הִסְבִּיר. "אַתָּה תֵּדַע, אַתָּה תֵּדַע", לָחַשׁ לוֹ.
כְּשֶׁהַכִּרְכָּרָה שֶׁהוֹבִילָה אוֹתוֹ לַיַּעַר נֶעֶלְמָה, הַדָּבָר הָרִאשׁוֹן שֶׁהִרְגִּישׁ אַנְדְּרוֹ הָיָה פַּחַד. הַיַּעַר הָיָה חָשׁוּךְ וּבִלְתִּי נָעִים. אָמְנָם הִבְטִיחוּ לוֹ שֶׁאֵין בּוֹ חַיּוֹת טוֹרְפוֹת אוֹ סַכָּנוֹת אֲחֵרוֹת, וְאַף עַל פִּי כֵן הַתְּחוּשָׁה לֹא הָיְתָה נְעִימָה. אַנְדְּרוֹ הִתְיַשֵּׁב עַל הָאֲדָמָה וְהִתְחִיל לְחַטֵּט בְּתִיקוֹ, מְחַפֵּש דְּבַר מַאֲכָל. בְּעוֹדוֹ לוֹעֵס אֶת הַתַּפּוּחַ שֶׁמָּצָא, חָשַׁב לְעַצְמוֹ: 'אוּלַי אֵלֵךְ מִכָּאן וַאֲחַפֵּשֹ אֶת הַדֶּרֶךְ לָאַרְמוֹן? אֲבָל אִם אֶעֱשֶהֹ זאֹת, אֲנִי עָלוּל לָלֶכֶת לְאִבּוּד, וְעַבְדֵי אֲבִי הַמֶּלֶךְ לֹא יִמְצְאוּ אוֹתִי כְּשֶׁיִּגָּמֵר זְמַן הָענֶֹשׁ. לֹא, לֹא כְּדַאי לִי לַעֲשוֹתֹ זאֹת. עָדִיף לְהִשָּׁאֵר בְּמָקוֹם אֶחָד, וְלֹא לָזוּז מִמֶּנּוּ'. הַלַּיְלָה עָבַר עָלָיו בְּשֵׁנָה מְקֻטַּעַת וּמְלֵאַת פְּחָדִים. גַּם הַבּקֶֹר שֶׁהֵאִיר אֶת הַיַּעַר – לֹא הֵיטִיב עִמּוֹ. אַנְדְּרוֹ הֵחֵל לַחֲשׁבֹ מַחְשְׁבוֹת חֲרָטָה. 'לֹא הָיִיתִי צָרִיךְ לַעֲשוֹתֹ אֶת מַה שֶּׁעָשִׂיתִי…' וְאָז נִזְכַּר: 'אָבִי הַמֶּלֶךְ אָמַר שֶׁאִם אֶחְשׁבֹ מַחֲשֶׁבֶת חֲרָטָה, עָלַי לַחְתּךְֹ אֶת הַחֶבֶל וְלִקְשׁרֹ אוֹתוֹ מֵחָדָשׁ. כּךְָ אֶעֱשֶהֹ'. אַנדְְּרוֹ אָכןֵ עָשָהֹ כּפְיִ שֶׁהִצטְַוּהָ, כּשְֶׁהוּא שָמֵֹחַ שֶׁלּפְחָוֹת יֵשׁ לוֹ מַטָּרָה מְסֻיֶּמֶת וְתַעֲסוּקָה כָּלְשֶׁהִי בִּהְיוֹתוֹ בַּיַּעַר לְבַדּוֹ. כֵּיוָן שֶׁרָאָה שֶׁהַפְּעֻלָּה דַּוְקָא מֵיטִיבָה עִמּוֹ, הָיָה אַנְדְּרוֹ מְהַרְהֵר מִפַּעַם לְפַעַם הִרְהוּרֵי חֲרָטָה, וְהַחֶבֶל נֶחְתַּךְ שׁוּב וָשׁוּב, וְגַם נִקְשַׁר שׁוּב וָשׁוּב.
הוּא לֹא שָםֹ לֵב, אֲבָל בְּכָל פַּעַם שֶׁקָּשַׁר אֶת קַצְווֹת הַחֶבֶל הֶחָתוּךְ, הִתְקַצֵּר הַחֶבֶל עוֹד וָעוֹד… 'מְעַנְיֵן עַד הֵיכָן מַגִּיעַ הַחֶבֶל', חָשַׁב לְעַצְמוֹ. אֲבָל לֹא הֵעֵז לִבְדּקֹ זאֹת, שֶׁהֲרֵי הַחֶבֶל קָשׁוּר לְיָדוֹ, וְאִם יֵלֵךְ בְּעִקְּבוֹתָיו – לֹא יוּכַל לַחֲזרֹ לִמְקוֹמוֹ הָרִאשׁוֹן. כָּךְ הִמְשִׁיךְ אַנְדְּרוֹ לַחְתּךְֹ אֶת הַחֶבֶל וְלִקְשׁרֹ אוֹתוֹ, לַחְתּךְֹ וְלִקְשׁרֹ, עַד שֶׁכַּעֲברֹ חדֶֹשׁ יָמִים שֶׁל חֲרָטָה עַל מַעֲשֵהֹוּ – הִתְקַצֵּר הַחֶבֶל מָלֵא הַקְּשָׁרִים, וְהוּא מָצָא אֶת עַצְמוֹ נִדְהָם: "הִנּהֵ הָאַרְמוֹן!"
אַנְדְּרוֹ הֵחֵל לָרוּץ לְעֵבֶר הָאַרְמוֹן, שָׁם הִמְתִּין לוֹ אָבִיו שֶׁחִבֵּק אוֹתוֹ וְלָחַשׁ בְּאָזְנוֹ: "אָמַרְתִּי לְךָ שֶׁתֵּדַע מָתַי לַחֲזרֹ, אָמַרְתִּי לְךָ…"
חֲזַ"ל אָמְרוּ שֶׁבְּמָקוֹם שֶׁבַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה עוֹמְדִים – צַדִּיקִים גְּמוּרִים אֵינָם יְכוֹלִים לַעֲמדֹ. הָיוּ שֶׁהִסְבִּירוּ אֶת הָאִמְרָה הַזּאֹת בְּכָךְ, שֶׁבְּכָל פַּעַם שֶׁהָאָדָם חוֹטֵא בָּאָרֶץ, הוּא כִּבְיָכוֹל מְנַתֵּק אֶת הַחֶבֶל הַמְקַשֵּׁר בֵּינוֹ וּבֵין הַבּוֹרֵא הַיּוֹשֵׁב בַּשָּׁמַיִם, וּכְשֶׁהוּא חוֹזֵר בִּתְשׁוּבָה וּמִתְחָרֵט, הַחֶבֶל נִקְשַׁר מֵחָדָשׁ. הַתּוֹצָאָה הִיא שֶׁכָּעֵת הַחֶבֶל קָצָר יוֹתֵר, וְלָכֵן הָאָדָם קָרוֹב יוֹתֵר לבְוֹ רְאוֹ
