יש לי חלומות גדולים מאוד, שאיפות אדירות. אני רואה את עצמי במקום גבוה מאוד, ואני מאמין שהקדוש ברוך הוא נתן לי את כל הכלים והכישרונות להגשים אותם.
אני חולם בלילות… אני חולם גם בימים…
אבל כשאני מספר לאנשים הכי קרובים לי את החלומות שלי, הם לועגים לי, מזלזלים בי, מקטינים אותי. אני מרגיש שהם לא מאמינים בי. אולי אפילו מקנאים במתנות שקיבלתי.
אני לא מתייאש, לא נשבר. לא נותן לקולות מבחוץ לשבור את האמונה החזקה שלי מבפנים. גם אם עכשיו עוד אין לי מושג איך זה בדיוק יקרה, גם אם הכול נראה לי ממש הפוך, אני לא מפסיק לחלום.
אני יודע בוודאות שחלומות טובים נועדו להתגשם. אני יכול. אני מסוגל. ובעזרת השם גם אצליח.
*
בפרשה אנחנו פוגשים את יוסף כנער צעיר שיש לו חלומות גדולים מאוד. הוא יודע שנועד לגדולות, ובתמימות ובפשטות הוא משתף את החלומות שלו עם בני משפחתו. הם לא מאמינים בו, והם גם מקנאים…
המציאות פועלת לרעתו, והכול נראה ממש הפוך מהגשמת החלום. הוא מושלך אל הבור ונמכר לעבד במצרים. הוא מבלה שנים ארוכות בבור האסורים במצרים. אבל הוא אף פעם לא מפסיק להאמין!
החלומות שלו מתגשמים עד הסוף. והוא מלמד אותנו שחלומות טובים נועדו להתגשם בעזרת השם. ותמיד להאמין שאפשר.
