מוטי הזמין את כל חבריו וידידיו ל'חנות הבית' שערך לכבוד קניית הבית החדש בשכונה היוקרתית, כמובן שהוא לא שכח לקנות מזוזות מהודרות לשמירה כמנהג ישראל. אלא שמוטי לא ידע כיצד יש להתקין את המזוזות, הוא ביקש מידידו שלמה שיבוא להתקין לו את המזוזות בבית. שלמה הגיע לחגיגת 'חנוכת הבית' והחל במלאכה, אלא שבמקום להדביק אותן בדבק דו צדדי כמקובל בבתי המזוזה, הוא הביא מברגה וקדח את המזוזות עם ברגים למשקוף הכניסה לבית. שלמה התכוון להמשיך לשאר החדרים, אלא שאז ראה מוטי את המברגה וכעס: "המשקוף הזה יקר מאוד, לא קודחים בו! יכולת להדביק את המזוזות עם דבק!" ואילו שלמה טען: "עדיף להתקין עם ברגים לפי ההלכה כדי שהמזוזה לא תיפול חלילה ודבק לא תמיד מחזיק מעמד". מה דעתכם, האם שלמה צודק? והאם הוא חייב על הנזק של החורים שעשה במשקוף?
מעיינים בספרים ולומדים לפסוק הלכה או משפט: שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן שפ"ז בדברי הש"ך סעיף קטן א' והאם יש חיוב תיקון. סימן ש"ו סעיף ד' בדין: 'טבח אומן שקלקל'.
תשובה לשאלה "מחיר הטרחה" (שאלה מס' 635)
תקציר השאלה השבועית: מדי שנה היה נוהג מוטי לערוך אפיית מצות בבית עבור חג הפסח והכין את כל הציוד הדרוש לאפייה בחדר פנימי בבית. בדיוק באותו היום פנה אליו יוגב השכן וביקש: "הלכתי במיוחד למעיין כדי לשאוב 'מים שלנו' אבל אין לי מקום שמור בבית להניח את המים, תוכל לשמור אותם אצלך ביחד עם כל הציוד של האפייה?" מוטי הסכים בשמחה. אלא שבאותו יום כשהתחיל באפייה, הביאו לו הילדים בטעות את המים של יוגב והוא השתמש בהם. כשיוגב דפק מאוחר יותר וביקש את ה'מים שלנו', גילה מוטי את הטעות ואמר לו: "אני מצטער, השתמשתי בהם בטעות אבל אין בעיה, אני מיד מביא לך מים מהברז…" יוגב כעס ואמר: "אבל טרחתי הרבה בשביל המים האלה ועכשיו אתה מביא לי מים רגילים?! תשלם לי לפחות את ההוצאות שהיו לי עבור המים!" אבל מוטי טען: "המים אותם מים, מה ההבדל? אני לא חייב לך כלום!" מה דעתכם?
תשובה בקצרה: מוטי לא חייב ללכת לשאוב עבור יוגב מים מהמעיין ויכול לומר לו שיסתפק במים מהברז, או שיקבל את שווים הכספי.
תשובה בהרחבה: לפני שניכנס לנידון ההלכתי, עלינו להסביר מהו המושג שנקרא 'מים שלנו' – אלו מים ששאבו אותם מהלילה ממעיין והם יושבים במשך לילה שלם בתוך כלי כדי שהמים האלה יתקררו עד לשימוש בהם באפיית המצות. ואין ספק, שבעצם הטרחה סביב שאיבת והבאת המים הללו, יש בהם שווי כספי גדול יותר ממים רגילים מהברז, כיוון שיש הרבה אנשים שמחמירים וחוששים לדעת אותם פוסקים שצריך לאפות את המצות דווקא במי מעיין שלנו (=שישנו) במשך לילה שלם. ומכיוון שמזיק צריך לשלם כפי השווי שהזיק, לכן במקרה שלנו היה ראוי שמוטי ישלם את שווי המים שהשתמש בהם בטעות, כיוון שאדם מועד לעולם והוא עדיין חייב בתשלום שווי המים.
מה הדין אם מוטי רוצי לשלם בכסף ולא להביא מים?
במקרה שלנו מוטי נחשב כ'גזלן בשוגג' שדינו כמזיק שיכול להחזיר כסף והוא לא חייב ללכת פיזית ולשאוב מים מהמעיין. אבל לכאורה יש כאן בעיה: אם יוגב מתעקש שהוא רוצה דווקא מים מהמעיין ולא כסף, אז אם מוטי לא יביא לו מים דווקא תהיה בעיה למוטי לצאת ידי חובה בכזית ראשון של מצה, מכיוון שיש דין בגמרא ב'פסחים' (תלמוד בבלי ל"ח עמוד א') שהמצה חייבת להיות של האוכל אותה, ואם יוגב לא ימחל למוטי על המים תהיה לו בעיה לצאת ידי חובה בכזית ראשון של מצה.
אבל לדינא, מוטי לא חייב דווקא להביא מים אלא יכול לשלם את השווי שלהם בלבד ויש בכך שני טעמים: א') המצה לא חייבת להיות דווקא ברשותו, אלא רק שיהיה מותר לו לאכול ממנה, ועל אף שיוגב לא מוכן למחול על המים עדיין הקמח שייך למוטי ומותר לו לאכול מהמצות הללו; ב') המים נבלעו בתוך המצות ואין דרך להחזיר אותם חוץ מתשלום כספי, אם כן ברור לנו שיוגב התייאש מהם ואם כן מוטי קנה אותם לרשותו וחייב לשלם רק את שווים הכספי.
