בכל בתי הכנסת ברחבי העיר באחת ממדינות אירופה, נתלתה מודעה גדולה שבה חתומים כל רבני המדינה שהכריזו כי עקב עלייה חדה באנטישמיות ברחבי המדינה, אין להדליק נרות חנוכה בשום פנים ואופן בחוץ או בחלונות הבתים, אלא בתוך הבית בלבד. אבל פיני שחשב את עצמו לחכם מכולם החליט להעמיד את החנוכייה הגדולה שלו בכניסה לבניין המגורים הגדול שבו התגורר.
הנזק הגיע במהירות: כבר באותו לילה פורעים מקומיים ניפצו את החנוכייה וגרמו נזקים גדולים לבניין, ואם כל זה לא הספיק – הם שרפו את המכוניות בחנייה שהיו שייכות כמובן לשכנים היהודים. השכנים מובעים מפיני לשלם על הנזקים. אבל פיני טוען שהוא בסך הכול קיים מצוות הדלקת נרות חנוכה ואינו אשם בנזקים שעוללו הפורעים. מה דעתכם? האם פיני צריך לשלם על הנזקים?
מעיינים בספרים ולומדים לפסוק הלכה או משפט: שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן שצ"ד בדין: 'המעמיד בהמתו על קמת חברו' והאם זה דומה למקרה שלנו.
תשובה לשאלה 'זירת נפילה' (שאלה 824): נס גדול אירע בזירת הנפילה של הטיל ברמת גן, שהרס חנויות ובניינים וגרם לנזק כבד ברכוש. אלא ששני אנשים שראו בכך הזדמנות, מיהרו פנימה לתוך אחת החנויות שכל הזכוכיות שלה התנפצו ולקחו לעצמם פריטים וכלי בית. לאחר כמה ימים, כשנתפסו על ידי מצלמות החנות והתבקשו להחזיר את הסחורה, הם טענו: "החנות גם ככה נהרסה ועוד רגע היו מגיעים כמה עובדים זרים ושודדים את כל התכולה. וחוץ מזה, הביטוח גם ככה משלם את כל הנזק, אז מה אכפת לכם שהרווחנו מההפקר?" מה דעתכם? האם הם חייבים להחזיר את הסחורה?
המושג ההלכתי: דינא דמלכותא בהפקר.
תשובה בקצרה: אף שהחפצים הם הפקר, אסור לקחת אותם, ואם לקח – חייב להחזיר. מותר לקחת רק אם הבעלים אינם מקפידים שייקחו את החפצים מהחנות.
תשובה בהרחבה: ראינו בהלכה לגבי מקרה שפרצה שרפה בעיר וברחו ממנה כל אנשי העיר ובא אחד והצליח להציל חפצים מתוך האש, הרי אלו שלו. ודווקא במקרה שברור לכל בר דעת שאלמלא אותו אדם שהצליח להציל את החפצים מתוך האש, הבעלים לא היו מצליחים להציל אותם. אבל אם קיים סיכוי, אפילו בדוחק גדול, שהבעלים היו מצליחים להציל את החפצים הללו, אותו אדם מקבל שכר על עבודתו בהצלת החפצים הללו ואינו יכול לקחת אותם לעצמו. (שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן רס"ד סימן ה').
'דינא דמלכותא בהפקר' בהלכה – במקרה שאדם מציל מתוך האש, אפילו אם אינו צריך להחזיר את החפצים מעיקר הדין, במקרה שבית הדין או המלך מחייבים להחזיר את החפצים לבעליהם, עליו להחזיר אותם לבעלים אפילו אם הם נחשבים להפקר גמור מבחינה הלכתית. (סימן רנ"ט סעיף ז') ולכן במקרה שלנו, הדבר תלוי – אם הבעלים מקפידים, הלוקח חייב להחזיר את החפצים. אבל מצד שני, הדין הזה נעשה לטובת הבעלים ולכן במקרה שהם לא מקפידים, מותר לקחת את החפצים מהחנות.
