יעקב היה מוטרד מכך שבזמן האחרון אשתו כבר לא שומעת כל כך טוב.
הוא שם לב שהוא מדבר אליה והיא לא עונה, שהוא שואל שאלות ולוקח לה הרבה זמן עד שהיא עונה תשובות.
זה הטריד אותו מאוד, אבל לא היה לו נעים לדבר איתה על זה, הוא פחד שזה נושא רגיש, שאולי היא תיפגע אם הוא יגיד לה שהשמיעה שלה נפגמה. והוא החליט ללכת להתייעץ עם הרופא המשפחתי.
"מה עושים דוקטור, אשתי חנה כבר לא שומעת כל כך טוב. בזמן האחרון אני מדבר איתה והיא לא שומעת. אני מפחד שזה נושא רגיש ואני לא יודע איך להביא אותה לבדיקת שמיעה כדי לבדוק את הנושא בצורה יסודית?"
הדוקטור הציע לו להתחיל בבדיקת שמיעה ביתית פשוטה. "תעמוד במרחק ברור ומוגדר, תדבר אליה בקול רגיל וברור ותבדוק מהו המרחק שבו היא מתחילה לשמוע. תתחיל בחמש עשרה מטר ומשם תתקדם.
"איפה היית?" שאלה חנה כשפתחה את הדלת.
"בסידורים!" ענה יעקב ונכנס לחדרו.
כמה דקות אחר כך נעמד יעקב בפתח החדר. חנה עמד במטבח, עסוקה בהכנת ארוחת הערב. "חמש עשרה מטר" לחש יעקב לעצמו והתקדם צעד אחד נוסף.
"חנה, מה אוכלים לארוחת הערב?"
שקט.
יעקב מתקדם בכמה צעדים. "שניים עשר מטר", הוא לוחש. ומיד מכריז בקול:
"חנה, מה אוכלים לארוחת הערב?"
ושוב שקט.
הוא פוסע עוד כמה פסיעות. "עשר מטר", הוא אומר ממש בשקט, ושואל בשלישית:
"חנה, מה אוכלים לארוחת הערב?"
אין תגובה.
"שמונה מטר!" הוא מודד ולוחש. ושואל עוד הפעם:
"חנה, מה אוכלים לארוחת הערב?"
הוא עדיין לא שומע תגובה.
ועכשיו הוא כבר ממש קרוב. חמש מטר. הוא אפילו מגביר את הקול מעט, ומכריז שוב:
"ח-נ-ה, מ-ה א-ו-כ-ל-י-ם ל-א-ר-ו-ח-ת ה-ע-ר-ב?"
חנה מסובבת את הראש.
"עוף!! יעקב!!! בפעם החמישית אני כבר אומרת לך, אוכלים עוף לארוחת הערב יעקב!"
*
ובפעם הבאה לפני שאנחנו יוצאים לתקן את העולם שבחוץ, כדאי שנתקן תחילה את עצמנו.
פתגם: אל תגביל את האחר במגבלות שלך
