"הבאתי את הכסף. אתה רוצה לספור אותו קודם, או שאתה סומך עלינו?" למרות מזג האוויר השרבי, הדובר עטה כובע גרב שהסתיר את פניו. הוא החזיק בידיו עטויות הכפפות מזוודה שחורה בגודל בינוני ופתח אותה מול האיש שמולו, שלא הסתיר את התלהבותו למראה חבילות המזומנים. הלה מלמל מספר מילות הסכמה ולקח את המזוודה, הוא העביר לבעל המזוודה שקית שחורה אטומה ולחש לו משהו בשקט.
"אוף! למה הם מדברים כל-כך בשקט?" רטן לעצמו בנג'י: "מכשיר ההקלטה שלי לא יקלוט כלום!" הכעס שלו רק הלך וגבר כשהסתיימה הפגישה בתוך שניות ספורות ושני האנשים עלו לאופנועיהם ונמלטו מהמקום במהירות הבזק, הרבה לפני שבנג'י הספיק להתניע את רכבו שחנה בקרבת מקום. "עוד עבודת תחקיר ובילוש של שבועיים יורדת לטמיון ואין לי כתבה!" דפק בנג'י על ההגה בתסכול הולך וגובר.
בנג'י היה עיתונאי צעיר יחסית, שהתאמץ בכל כוחו לחשוף סיפור משמעותי כדי להתקדם במערכת העיתון שבו עבד, נמאס לו לסקר רק אירועים משעממים שאליהם שלחו אותו עורכי העיתון, אבל למרות המאמצים שעשה עדיין לא הצליח לצוד את הסיפור שיעיף קדימה את הקריירה המדשדשת שלו. אבל בנג'י לא התייאש, הוא היה נחוש למצוא סיפור שכזה והמשיך לנסות ללא הפסקה. "יום אחד, אני עוד אקבל כותרת ראשית בעיתון!" הבטיח לעצמו בדרכו הביתה בשעת לילה מאוחרת, אחרי כישלון התיעוד של עסקת המידע הסודי שעקב אחריה. אלא שאפילו בנג'י לא הבין עד כמה הוא צודק.
חמש דקות אחרי שהגיע הביתה, התקבלה הודעה במכשיר הטלפון הנייד שלו. הוא פתח את ההודעה ולא האמין למה שנכתב שם: "בנג'י היקר, אשמח שתגיע למשרדי מחר בשעה עשר בבוקר. בברכה, ארתור מילנסי". בנג'י התיישב על הכורסה וקרא שוב ושוב את ההודעה. הוא לא האמין שזה באמת קורה לו, פתאום ביום בהיר – במיוחד לאחר הכישלון הלילה…
ארתור מילנסי היה אדם עשיר שהתרחק בקביעות מאור הזרקורים. הוא שנא פרסום בכל מאודו, עד שהכינוי שהדביקו לו כלי התקשורת היה – 'הנדבן המסתורי'. אבל למרות הכול, נחשף בעיתונים אחת לכמה שבועות שהמיליונר המסתורי היה מעורב באיזה אירוע בקנה מידה עולמי בלי שאיש ידע שהוא עומד מאחוריו. ההזמנה הזכירה לבנג'י משפט שהיה אהוב עליו: 'כתב יודע שהוא טוב – כאשר הוא מפסיק לרדוף אחרי סיפורים והסיפורים מתחילים לרדוף אחריו'. "הגיע הזמן שזה יקרה, אחרי כל המאמץ שהשקעתי…" התרווח בנג'י על הכורסה. "אני מקווה שבאמת הסיפורים יתחילו לרדוף אחריי…"
למחרת בבוקר, בשעה עשר בדיוק, הוכנס בנג'י למשרדו של ארתור מילנסי. המשרד היה קטן וללא קישוטים מתרברבים כנהוג אצל אנשי עסקים רבים. היה ניכר שמילנסי אדם עניו וצנוע כפי שתיארו אותו העיתונאים. בנג'י התיישב על הכיסא מול מילנסי שחייך לעברו והחל לדבר: "קראתי מספר כתבות שפרסמת והתרשמתי שאתה עיתונאי מוכשר ונמרץ, כזה שהולך להצליח בגדול. לכן ברור לי שברגע זה ממש פועל בכיסך מכשיר הקלטה ולכן אני לא אגיד כאן דברים שאינני רוצה שיוקלטו…" בנג'י נבהל לרגע, אבל הוא התעשת במהירות ושלף מכיסו בחיוך מתריס את מכשיר ההקלטה, לחץ על כפתור הכיבוי והניח אותו על השולחן. "עכשיו אתה יכול לדבר בחופשיות", אמר בחיוך, אלא שהתקווה שמילנסי יאמין שזהו מכשיר ההקלטה היחיד שברשותו נמוגה במהירות. "אני מכיר את כל הטריקים של העיתונאים", תוך כדי דיבור, הוציא מילנסי מעטפה ממגרת השולחן, פתח אותה והוציא ממנה מכתב והציג מול עיניו של בנג'י: 'עיתונאי יקר, אני מעוניין לשמר את מעמדי כנדבן ובמקביל, אני רוצה שכולם יידעו זאת. לכן אני מביא לך כתבה מוכנה שבה אתה כביכול חושף בעצמך את מעורבותי באירוע שהתרחש – כמובן מבלי לחקור האם נכחתי שם, מכיוון שבאמת לא הייתי שם – ובתמורה לכך, אתה מקבל ממני כתבות שיביאו לך פרסום גדול במיוחד. ישנם הרבה כתבים שעובדים עבורי באותה צורה ומיותר לנסות לחשוף את דרכי הפעולה שלי. כיוון שאין לך שום הוכחה – בהקלטה שלך לא שומעים דבר ממה שאתה קורא עכשיו והמכתב הזה נשאר אצלי במגירה'.
בנג'י סיים לקרוא את המכתב ופניו החווירו. ארתור מילנסי חייך, נשען לאחור בכורסתו ואמר: "כעת אביא לך כתבה נפלאה בחשיפה בלעדית! האיש שעומד מאחורי הצלת תשעה ילדים ברעידת האדמה בקפריסין בחודש שעבר הוא 'הנדבן המסתורי' ששהה בחופשה בקרבת מקום". בנג'י שתק, אבל כעבור דקה של שתיקה דחף לידיו מילנסי את המעטפה וליווה אותו לעבר הדלת. "מחר תגיש את הכתבה לעורך שלך – או שבחיים לא תהיה עיתונאי מפורסם", אמר לו וסגר מאחוריו את הדלת.
ארתור מילנסי היה מרוצה מעצמו. בנג'י היה כבר העיתונאי התשיעי שהצליח 'לגייס' לטובתו בשנתיים האחרונות. הוא התיישב בכיסאו ותהה האם כדאי לשנות משהו בנוסח של המכתב הקבוע שאותו הראה לעיתונאים. הוא התרווח בכיסאו, שלף את המכתב מהמעטפה והחל לקרוא: 'חשיפה בלעדית! האיש שעומד מאחורי הצלת…' בבת אחת הכתה ההבנה בעוצמה בפניו של ארתור מילנסי – הוא החליף בטעות את המעטפות! בנג'י אכן השיג את החשיפה שתעיף קדימה את הקריירה העיתונאית שלו, הכתבה שתראה לכל העולם את פרצופו האמיתי של 'הנדבן המסתורי' ארתור מילנסי…
חז"ל המשילו את הגאוותן לבית מפואר שמלא בתבן ובקש. כל מי שעובר מבחוץ בטוח שהבית המפואר מלא בחפצי ערך. אבל בשלב מסוים, במוקדם או במאוחר, תבצבץ החוצה חתיכת קש שתחשוף את תכולת המפואר שמלא בסך-הכול בתבן וקש. כך גם הגאוותן, בשלב כזה או אחר של חייו הוא יעשה טעות שתחשוף את פרצופו האמיתי. מי שעניו באמת – לא מראה זאת כלפי חוץ, הוא פשוט מתנהג בענווה אמיתית.
