שרון ונורית סגרו להתחתן במהלך השבוע מיד אחרי פרוץ מבצע 'עם כלביא' אלא שלא היה ניתן לקיים את החתונה בלילה בגלל הוראות פיקוד העורף ומטחי הטילים שהתעופפו לכל עבר ברחבי הארץ. בעל האולם הציע להם לקיים את החתונה בצהריים במקום לבטל את החתונה, או לבטל את האירוע ולהפסיד 20% דמי ביטול. שרון ונורית הסכימו, רק דרשו מבעל האולם שיחשיב להם את עלות המנות באולם במחיר של אירוע בצהריים שהוא זול יותר משעות הערב, כיוון שבגלל שהחתונה בצהריים לא יגיעו הרבה אנשים. אבל בעל האולם התנגד וסירב להוזיל את המחיר. מה דעתכם, האם שרון ונורית צודקים בטענתם ובעל האולם חייב להוזיל להם את המחיר? והאם יש הבדל בין מחיר המנות למחיר האולם?
מעיינים בספרים ולומדים לפסוק הלכה או משפט: שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן רל"ג סעיף א' בדין: 'יפות ונמצאו רעות' וסימן שכ"א בדין 'מכת מדינה'.
תשובה לשאלה 'תחרות מזיקה' (שאלה 851):
תקציר השאלה השבועית: מושיקו טס לחו"ל והיה חייב לפנות את מחסן הסחורה שלו. הוא ביקש מאביתר להעביר את הסחורה למחסן שבבעלותו, ואביתר הסכים. לפני הטיסה ביקש מושיקו מאביתר הלוואה של 20,000 דולר למשך חודש. אביתר הלווה לו את הסכום בשמחה. עבר חודש, ומושיקו לא החזיר את הכסף. אביתר הודיע למושיקו שהסחורה שבמחסן שלו היא משכון עבור ההלוואה. לאחר כמה ימים נפרץ המחסן והסחורה נגנבה. מושיקו תבע מאביתר תשלום על הסחורה, אבל אביתר טוען שלא קיבל אחריות עליה ורק עשה לו טובה. האם לדעתכם הוא צריך לשלם על הסחורה שהייתה במחסן?
המושג ההלכתי: מעכב פיקדון שלא ברשות.
תשובה בקצרה: אביתר פטור מתשלום עבור הסחורה ומושיקו חייב להחזיר לו את הכסף.
תשובה בהרחבה: ראינו בהלכה שאם אדם בא לקבוע עובדה לחברו ולמשכן לו רכוש כנגד חוב שהוא חייב לו, שלא היה קיים בשעת ההלוואה, אסור למלווה למשכן את הרכוש של חברו אלא אם כן קיבל לכך רשות מבית הדין הגדול. (שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן צ"ז סעיף ו') ודעת ה'קצות החושן' שאסור לעשות זאת גם בפיקדון. (סימן ד' סעיף קטן א' על המקום) ולפי האמור בהלכה אביתר עבר על האיסור של 'לא תעשוק', והיה אסור לו למשכן את הסחורה של מושיקו.
האם אביתר חייב במקרה של 'אונס'?
דעת הש"ך היא שאדם שמשכן רכוש של חברו ללא רשות מבית הדין נקרא 'גזלן' וחייב לשלם את הנזקים אפילו במקרה של 'אונס', ולפי דעת הש"ך אביתר חייב לשלם על הגנבה. (סימן ע"ב, סעיף קטן ט') אבל יש חילוק בין המקרה שלנו לבין המקרה המופיע בדעת הש"ך. במקרה שלנו מושיקו ביקש מאביתר לאפשר לו לאחסן את הדברים שלו במחסן הפרטי שבבעלותו ואביתר רק עיכב אצלו את הסחורה, ולכן אי אפשר לחייב אותו במקרה של אונס, כיוון שהיה עליו לעשות 'קניין'. ומכיוון שהוא לא עשה קניין על הסחורה בתור משכן, אלא רק עיכב אותה ברשותו, הוא פטור במקרה של אונס ולא חייב לשלם את הנזק.
