כבר בגיל עשרים וארבע הפך דייב למיליונר בזכות עצמו. מנער צעיר שהתחיל את דרכו בחלוקת עיתונים, הצליח דייב לסלול לעצמו את הדרך להשתלב בעולם העסקים, והוא השיג לעצמו הון ורכוש רב.
אבל למרות מצבו הפיננסי היציב והשתייכותו לחברה הגבוהה, דייב הרגיש עדיין שהעיקר חסר מן הספר. הייתה לו תחושה של חוסר סיפוק, ובסיומו של כל יום היה חש בחוסר נוחות ומחשבות עגומות לגבי העתיד היו מציפות אותו. "אתה צריך למצוא מרגוע לנפש", יעצו לו מביני עניין, וככה הוא החל לעבור ממורה למורה. מלימודי יוגה ומודעות עצמית הוא המשיך לכל מיני אנשי רוח שהציגו לפניו את משנתם ובעיקר לטשו את עיניהם לארנקו התפוח. אבל ככל שחלף הזמן הבין דייב שהוא בדרך ללא מוצא.
'אני חייב לשמוע על פתרונות אחרים', חשב לעצמו דייב. הוא התחזה לסטודנט מרושל עם תיק גב דהוי והלך אל הרבעים העניים של העיר. הוא סובב שם במשך שעות ארוכות עד שנתקל בזקן בעל עיניים טובות שישב על מחצלת בכניסה לבית מט לנפול ואכל את ארוחתו הדלה במתינות.
"אני לא רוצה להפריע לך", התנצל דייב כשעצר מול הזקן. "אבל הייתי שמח לשאול אותך כמה שאלות. אמתין כאן עד שתסיים לאכול", הוסיף, אבל הזקן הביט בו בעיניו הטובות ואמר: "אם לך לא מפריע שאני אוכל, אז שאל בשמחה". דייב הנהן בראשו ואמר: "יש לי הכול בחיים, לא חסר לי כלום. אבל אני מחפש את המפתח לאושר. נראה לי שאתה מאושר למרות מצבך הכלכלי הלא־מזהיר…"
הזקן הנהן בראשו בהסכמה ואמר: "אני מבין, אבל תצטרך להרגיש זאת על בשרך. אני לא אוכל לעשות זאת. אם תרצה, בסוף הרחוב בבית הירוק מתגורר זקן מלומד. אני מאמין שהוא יוכל להמחיש לך כיצד להישאר מאושר". חיוך של הקלה עלה על פניו של דייב, והוא התרומם ממקומו, נחוש להמשיך לעבר ביתו של הזקן. "ועוד נקודה חשובה: כדאי שתראה לו מקרוב את הרכוש שלך כדי שיוכל להתרשם!" הוסיף הזקן והמשיך לאכול בחיוך.
דייב עצר לרגע. איך הזקן יוכל להתרשם מרכושו? אבל מהר מאוד קיבל החלטה. הוא חזר הביתה, הוציא מהכספת שלו שקית ובה יהלומים רבים בשווי מיליוני דולרים, ועשה את דרכו לעבר ביתו של הזקן המלומד. כשהגיע, פגש את הזקן ליד עץ התאנה שבחצר ביתו, הציג את עצמו בקצרה ומייד לאחר מכן הניח את שקית היהלומים מול הזקן ואמר: "זהו חלק משמעותי מהרכוש שצברתי במשך השנים. אשמח שתלמד אותי מהו המפתח לאושר וכיצד להישאר מאושר לאורך כל החיים!"
ואת מה שהתרחש רגע לאחר מכן, דייב לא יכול היה לצפות – – – ברגע שסיים את בקשתו וחיכה למוצא פיו של הזקן, הלה התרומם ממקומו במהירות שלא תאמה את גילו, חטף את השקית שהונחה לפניו ונמלט מהמקום דרך סבך סמטאות שדייב לא ידע על קיומן. דייב החל לרוץ אחריו ולצעוק "גנב!" אבל הזקן הכיר כל פינה בכפר והצליח להימלט ממנו בזריזות שלא תאמה את גילו. לאחר מרדף שנמשך דקות אחדות הוא איבד את הזקן. התושבים התקבצו סביב דייב המיואש, והוא הרגיש שחרב עליו עולמו. "אל תדאג, אנחנו נמצא את הזקן!" אמר לו אחד האנשים סביבו. "איך אני לא אדאג? השקית הזאת יש בה חלק גדול מרכושי, איך אצליח לקבל אותה בחזרה?"
באותו רגע יצא מתוך הקהל צעיר מקומי, ניגש אליו ואמר: "בוא איתי, אני מאמין שבתוך דקות ספורות נצליח למצוא את הזקן שלקח את השקית שלך!" דייב הצטרף אליו, אבל להפתעתו הצעיר הוביל אותו בדיוק לאותו מקום שבו הוא פגש את הזקן לפני דקות ספורות, כאשר שקית הבד השחור שבתוכה היהלומים מונחת במקום שבו הניח אותה קודם לכן. "הנה השקית שלך!" אמר לו הצעיר.
"האם אתה מאושר ששקית הבד שלך חזרה אליך?" שאל אותו הזקן. דייב ניענע בראשו בחיוב ואמר: "כן בוודאי, מעולם לא הייתי שמח כל כך!" והזקן ניענע בראשו. "זה בדיוק המפתח לאושר, להיות שמח ומאושר ולהודות על הקיים. לא צריך צרות כדי להעריך את מה שיש לך!"
*
לא צריך לחכות שיחטפו לנו את 'שקית היהלומים' כדי להודות בכל בוקר מחדש על כל הטוב שהקב"ה מעניק לנו בכל יום מחדש. הרשימה ארוכה, אבל אם נסתכל תמיד על חצי הכוס המלאה, נדע להכיר את הטוב בכל מה שאנחנו מקבלים ולהיות מאושרים, זה די והותר בשבילנו.
