החברים שלי אומרים שאני "קולט מהר". אני רואה דברים שאחרים מפספסים, ובדרך כלל זה עוזר לי מאוד. אבל לאחרונה גיליתי שזו לא ממש ברכה גדולה. כי כשאני נתקל במשהו "לא בסדר", ואפילו אם מדובר בטעות קטנה שמישהו עשה – המוח שלי ננעל על זה ומתמקד בזה. כאילו יש לי במוח זכוכית מגדלת שמתמקדת בפגמים וחסרונות. אני רואה רק את מה שלא בסדר, ולא מצליח לראות את התמונה הגדולה, את כל הדברים הטובים שעדיין קיימים מסביב. מה שגורם לי לתחושת מרמור ולתסכול מתמיד.
מאז ששמתי לב לכך, קיבלתי על עצמי לתרגל הודיה על הטוב. אני עוצר כמה פעמים ביום ומתמקד בדברים הטובים. זה עוזר לי מאוד לשנות את ההסתכלות. בימים האחרונים שמתי לב שאפילו בדברים שהיו נראים לי ממש שליליים הצלחתי למצוא את הטוב.
*
הפרשה מספרת לנו על בלעם בן בעור שהיה בעל "עין רעה". הוא מתמחה במציאת פגמים והדגשתם, ובכך הוא יוצר מציאות מקוללת.
התורה מזהירה אותנו מדרכו של בלעם, והיא מלמדת אותנו לחתור ל"עין טובה", עין שמחפשת את נקודת הטוב בכל דבר, גם במציאות שנראית שלילית מאוד. כאשר העין הטובה מתמקדת בטוב, המציאות כבר הופכת למציאות טובה, מעצם המבט החיובי והטוב. אך לעין הטובה יש גם כוח ממשי לשנות את המציאות לטובה ולברכה גדולה.
