לכבוד חג השבועות הזמין מנשה עוגת גבינה חלבית מקונדיטוריה. העוגה נשלחה הביתה, אלא שקרתה טעות בהזמנה ובמקום עוגת גבינה, הגיעה עוגת נפוליון יוקרתית. מנשה שם לב לכך, רק אחרי שטעם מהעוגה בשבועות וראה שהיא לא חלבית, אבל היא הייתה בהחלט טעימה והוא נהנה ממנה. לאחר החג כשראה מנשה שחויב באשראי על עוגת הנפוליון, הוא בא בטענה לבעל הקונדיטוריה שהוא מוכן לשלם רק לפי המחיר של עוגת גבינה, כיון שזו הייתה טעות שלהם. "למה לא התקשרת להחזיר את העוגה?" שאל בעל הקונדיטוריה ומנשה השיב: "כי כבר טעמתי ממנה ובמצב כזה אי אפשר להחזיר את העוגה, חוץ מהעובדה שזו טעות שלכם ואני לא חייב לשלם יקר יותר בגללה!" מה דעתכם? לפי איזה שווי עוגה יצטרך מנשה לשלם?
מעיינים בספרים ולומדים לפסוק הלכה או משפט:
שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן רל"ב סעיף ג' בדין: 'היה לו מום והשתמש' ו'דין נהנה'.
תשובה לשאלה "טובה בתשלום" (שאלה מס' 592)
תקציר השאלה השבועית: שוקי עבד במתחם האוניברסיטה ומכיוון שהייתה לו תקלה במסך המחשב, הוא ביקש מאייל טכנאי המחשבים של האוניברסיטה שיעשה לו טובה ויסדר לו את המסך. בסוף היום כשהגיע שוקי לקחת את המחשב הוא הודה לאייל ורצה ללכת, אלא שאז דרש ממנו אייל לשלם מאתיים שקלים על התיקון. שוקי טען שהוא היה בטוח שאייל עושה לו טובה בחינם וחוץ מזה הוא בכלל טכנאי של האוניברסיטה. ואם כבר, הוא מוכן לשלם לא יותר מחמישים שקלים. האם שוקי צריך לשלם לאייל? ואם כן, כמה לשלם?
תשובה בקצרה: שוקי צריך לשלם לאייל לפי המחיר הזול ביותר של תיקון מסך מחשב בשוק.
תשובה בהרחבה: חשוב לציין שברגע ששוקי ניגש לאייל וביקש ממנו טובה, לתקן לו את מסך המחשב, נחשב הדבר כאילו הוא שכר 'פועל' וברור לכל בר דעת שפועל לא עובד בחינם, כי כדי לקבל טובה פונים לגמ"ח ולא לבעל מקצוע, בדיוק כפי שאף אחד לא מבקש 'טרמפ' מנהג מונית.
בגמרא (תלמוד בבלי מסכת 'בבא מציעא' דף פ"ז עמוד א') ישנה מחלוקת תנאים לגבי מקרה שבו אדם אומר לפועל 'אני שוכר אותך לעבודה ומשלם לך כפי שמשלמים בעיר', כמה הוא צריך לשלם לפועל. לדעת רבי יהושע הוא צריך לשלם כמו המחיר של הפועל הזול ביותר בעיר, ולדעת התנאים האחרים הוא צריך לשלם לו לפי השכר הממוצע המקובל בשוק. מכיון ששניהם לא נקבו בסכום מפורש, לכן על שניהם להתפשר – הפועל לא יקבל את המחיר הגבוה ביותר וגם בעל הבית לא ישלם את המחיר הנמוך ביותר, אלא לפי הממוצע בשוק, וכך נפסק להלכה כדעת התנאים (שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן של"א). ב'קצות החושן' (סימן של"א, סעיף קטן ג') כתב שהלכה זאת נאמרה דווקא באופן שבעל הבית שכר את הפועל, על מנת לשלם כמו שמקובל לשלם בעיר. אבל אם הוא שכר את הפועל ולא דיבר איתו בכלל על התשלום, הוא יכול לשלם לו שכר מינימום, כיון שהפועל לא הגדיר לו מראש תמורת איזה שכר הוא מוכן לעבוד ולכן אנחנו מניחים שבכך הוא גילה דעתו שהוא מוכן לעבוד גם בשכר מינימום.
במקרה שלנו
כפי שהסברנו למעלה, שוקי שכר 'פועל' כדי לתקן לו את מסך המחשב ואף אחד מהם לא דיבר על גובה התשלום, לכן ברור ששוקי צריך לשלם. אבל התשלום צריך להיות כפי המחיר הזול ביותר של תיקון מסך בשוק. וכמובן שמכאן ניתן ללמוד, שחשוב להבהיר דברים במלואם מראש ולא לחכות לרגע האחרון, שלא תיווצר תרעומת ומריבה בין שני הצדדים.
