לאחר הרבה מאוד חיפושים מצאו לבסוף מייקל ואשתו את דירת חלומותיהם. הדירה הייתה ממוקמת בפרבר שקט ושלֵו בסן פרנסיסקו, שאכלס בעיקר אנשים משכילים בדיוק מהסוג שחיפשו.
"תגיד", פנתה אל מייקל אשתו, "מה דעתך שנעשה מסיבה קטנה ונזמין אליה את השכנים, בשביל שנוכל להכיר אותם? אנחנו לא מכירים כאן אף אחד..".
"זה נשמע רעיון נפלא", ענה לה יעקב בשמחה. "אני מציע שמחר על הבוקר אתלה ברחוב כמה מודעות שמבשרות על המסיבה הקטנה שלנו".
מייקל ואשתו התכוננו למסיבה הזאת היטב, ומאחר שמדובר ברושם הראשוני מול דיירי השכונה הם רצו שהכול יהיה מושלם. לשם כך הזמינו קייטרינג מושקע במיוחד, ואשתו של מייקל אף הכינה תוכנית להיכרות בין האורחים. כשהגיע זמן המסיבה הופתעו מייקל ואשתו לראות כל כך הרבה אנשים חדשים וזרים שנענו להזמנה שלהם. באורחים הרבים היה גם אנטוני, איש חינוך שגר בדירה לידם והתנדב בארגון רווחה בבנגלדש.
האיש סיפר להם בהתלהבות שהארגון שלו עוזר לנזקקים ומספק מאות סלי מזון לעניים בבנגלדש שאין להם כסף להשיג לעצמם אוכל.
"אתם יודעים שאחוז גבוה מהתושבים שם חיים מתחת לקו העוני?" אמר להם אנטוני. "זה פשוט עולם אחר ממה שאנחנו רגילים לו כאן בארצות הברית. תגידו", המשיך בעיניים נוצצות, "אם אנחנו כבר נפגשים כאן, אולי תתרמו לארגון שלנו כמה דולרים? זה כסף שהולך למטרות נהדרות! ממש כדאי לכם! אני ערב לכם באחריות מלאה!"
מייקל הסתכל על אשתו והם ביקשו דקה לחשוב על העניין. בסוף המסיבה ולאחר שנפרדו מהאורחים, החליטו שיש בדבריו של אנטוני, והם מוכנים לתרום לארגון שלו. מייקל נכנס לאתר של הארגון, הוציא את כרטיס האשראי שלו והחל להקיש את הספרות. הוא החליט עם אשתו לתרום לארגון מאה וחמישים דולר. זמן קצר לאחר שמייקל תרם את תרומתו הוא קיבל הודעה מחברת האשראי ובה נאמר לו שזו אזהרה מאחר שיש עמותה בלתי־מזוהה שעשתה שימוש בכרטיס האשראי שלו. מייקל המבוהל לא הבין במה מדובר, ואז הוא קיבל פירוט מחברת האשראי והתברר לו שמדובר בעמותה שאנטוני ביקש ממנו לתרום אליה: "תרמת לעמותה הזו 15,041 דולר"!
מייקל היה בהלם מוחלט. הוא ממש לא התכוון לתרום סכום גדול כזה, ומצבו הכלכלי ממש לא אִפשר לו את הדבר. מייקל שִחזר את פעולותיו האחרונות ואז הוא גילה את הטעות: במקום להקליד מאה וחמישים דולר וללחוץ על 'תרום', הוא הוסיף אחר כך את שלוש הספרות האחרונות של כרטיס האשראי שלו – אפס ארבע ואחת – וכך הוא הגיע לסכום הדמיוני של חמישה-עשר אלף וארבעים ואחד דולרים.
מייקל התקשר בחופזה לתמיכה הטכנית, הסביר שמדובר בטעות וביקש שיתקנו את הסכום הגדול ויחזירו את התרומה למה שהתכוון מלכתחילה. חברת האשראי הודיעה לו שזה ייקח כמה ימי עסקים עד שיקבל את הכסף בחזרה.
כעבור יום קיבל מייקל מייל מיוחד ממנהל הקרן בבנגלדש. במייל הוא הביע תודה מעומק הלב וכתב שאין למייקל מושג איזה מעשה טוב הוא עשה עם התרומה הנדיבה והמשמעותית הזאת. "למעשה", המשיך מנהל הקרן, "זו התרומה הגדולה ביותר שקיבלנו אי פעם".
מייקל הנבוך לא ידע מה לעשות. מצד אחד המחמאות והפרגונים של מנהל הקרן החמיאו לו מאוד, במיוחד התמונות וסרטוני הווידאו שנשלחו אליו עם שלטי התודה על שמו. מצד שני, הוא חייב לבטל את התרומה הזאת כי אין לו אפשרות לעמוד בהוצאה שכזאת!
בלית ברירה הסביר מייקל למנהל הקרן שהוא מצטער מאוד, אבל הוא חייב לבטל את התרומה מאחר שמדובר בטעות. אולם אחרי שראה את שלטי התודה ואת הכרת הטוב של מנהלי הקרן ועד כמה התרומה שלו עזרה, הוא החליט להגדיל את סכום התרומה, ובמקום מאה וחמישים דולר שהתכוון לתרום מלכתחילה, הוא יתרום עכשיו אלף וחמש מאות דולר.
באחת ההרצאות שהעביר, סיפר מייקל את הסיפור והדבר נגע ללב המשתתפים. הסיפור צולם על ידי אחד המשתתפים ובתוך זמן קצר הוא הפך לוויראלי. הטעות של מייקל נגעה ללב של האנשים שהתוודעו בפעם הראשונה באמצעות הסיפור שלו לעוני המחפיר בבנלגדש ורצו גם הם לתרום לקרן הייחודית של אנטוני.
צעיר אחד הקים קמפיין הד־סטארט עבור העמותה, ובתוך כמה שעות מרגע העלאת הקמפיין לאוויר הגיע סכום התרומות של האנשים ליותר ממאה וחמישים אלף דולר.
מייקל ידע שכל התרומה המבורכת הזאת התחילה בזכות הטעות שלו. התברר לו שלפעמים אנחנו לא יודעים לאילו מקומות מסקרנים ונפלאים הטעויות שלנו יכולות לקחת אותנו…
*
אף אחד מאיתנו לא אוהב לטעות. אבל לפעמים אנחנו מגלים שלטעויות שלנו יש מסלול מיוחד ודברים שלא חלמנו שיקרו לנו אי פעם נולדים ומתפתחים ומפתיעים אותנו לטובה גדולה. ההבנה הזו יכולה לעזור לנו מאוד, ובפעם הבאה שטעות מתרחשת, אפשר לנשום ולתת ליד ההשגחה להוביל אותנו הלאה אל הטוב שלא ציפינו לו.
