ענני עפר עלו מסנדליהם המסומרים של החיילים היוונים שצעדו בטור עורפי ושרו את ההמנון היווני בגרון ניחר, בעוד אור השמש מנצנץ מחניתותיהם המבריקות. בקעת פמיאס התמלאה בהמוני חיילים יוונים שהמתינו למתקפה על מודיעין. "עם שחר, ברגע שתעלה השמש, נעלה על העיר ונתפוס את הכופרים היהודים!" הכריז מפקדם. "איך נדע שהיהודים לא טומנים לנו מארב ואנחנו נכנסים למלכודת?" שאל חייל יווני גבה קומה שעטה מדליה על חזהו.
"אנחנו מחכים למידע שצריך להגיע במהלך הלילה, על ידי משתף פעולה מצידם של היהודים!" אמר המפקד בחשיבות. "ברגע שנדע מהו הזמן המתאים, ניכנס פנימה במבנה אחיד ונרמוס את היהודים בסנדלינו המסומרים!"
החיילים התארגנו לשינה ורק השומרים פטרלו ליד מדורות דולקות בנקודות אסטרטגיות שונות. הם לא שמו לב לשלושת היהודים הצעירים שתצפתו עליהם בין העצים שבמעלה הגבעה. "מסתבר שהמידע שקיבלנו מאדוניהו, היה נכון. עם כל הכאב שבדבר, חנניה איש פמיאס משתף פעולה עם אויבינו היוונים כדי להמיט עלינו אסון!" אמר אחד הצעירים ועיניו ברקו בזעם למרות החושך הכבד. הם ירדו בדממה מהעץ הגבוה ועשו את דרכם בחזרה בשבילי העפר הנסתרים שהיו ידועים רק להם, הרחק מעיני הפטרול היווני. כשהגיעו אל העיר חמקו פנימה לתוך בית ישן שבו ישב אלעזר המכבי שהמתין למידע שבידם. "נכונה השמועה ששמענו!" הכריז אבירם, שהיה מפקדם של שלושת הצעירים. "במו אוזנינו שמענו את המפקד היווני מכריז לחייליו שהוא מחכה למידע שאמור להגיע אליו על ידי מתייוון שפל שבוגד באחיו!"
אלעזר קם ממקומו בשתיקה, הוא הנהן לאנשיו שניצבו סביבו ויצא מהבית לאחר שהודה בניד ראש ללוחמיו על המידע. הוא עשה את דרכו ישירות לביתו של חנניה איש פמיאס. כשהגיעו פתחו הלוחמים את הדלת בהפתעה ותפסו את חנניה בעיצומה של אריזת החפצים שבתוך הבית. "נראה שאתה מתכנן לצאת לאיזה מקום, הלא כן?" אמר אלעזר בקול מדוד, בעוד חנניה המופתע החוויר והסמיק חליפות. "לא, אני רק אורז את החפצים לשעת הצורך", פלט בקול נמוך והגיחוך שעלה על פני הנוכחים עמד באוויר. הוא הבין שהתירוץ היה טיפשי והעדיף לשתוק.
"אחינו אתה, חנניה, הכיצד תעז למסור את אחיך בידי היוונים הרשעים שטימאו את היכל קודשנו ובית תפארתנו?" שאל אלעזר המכבי בקול שקט. לוחמיו שלפו את חרבותיהם באחת, אבל אלעזר היסה את חמתם בניע יד. "מעלילים אתם עליי עלילות שווא!" אמר חנניה. "רוצה אני לצאת מהעיר, האם תוכלו למנוע זאת ממני?"
חמתם של הלוחמים עלתה עד להשחית, קול שקשוק החרבות נשמע היטב, הם רק ציפו לאישור ממנהיגם כדי להיפרע מהמתייוון החצוף שהעז לשתף פעולה עם היוונים. "מכיוון שאנו יודעים על המזימה, ברור לך שלוחמינו מוכנים להסתער על היוונים. ומה יעזור שתצא לעברם? סופך יהיה כסופם!" אמר אלעזר בקול שקט ונחוש.
"מה אתה רוצה שאני אעשה?" שאל חנניה, הוא הבין היטב שהמשחק נגמר וכתמי זיעה גדולים עלו על גלימתו. "למתי מתוכננת המתקפה?" שאל אלעזר. "לשעת זריחת השמש", השיב חנניה. "האם רוצה אתה לכפר על חטאך?" שאל אלעזר וחנניה הנהן בראשו. "צא לעברם של היוונים ואמור להם שימתינו לשעה רביעית מזריחת השמש, כדי שנתכונן כראוי ונקדם את פניהם!" חנניה הנהן בראשו בחיוב ואלעזר יצא מהבית בליווי שומריו. "ילמדנו רבינו, כיצד אתה יכול לסמוך על המתייוון השפל הלזה שימסור את המידע שביקשת ליוונים?"
"איני ממתין לשעה רביעית, שלחתי שליח מהיר ליהודה אחי ועדכנתי אותו על מתקפת היוונים הקרובה, לוחמיו ערוכים על ההרים שמסביב לבקעה ברגעים אלו ממש…" הסביר אלעזר המכבי למלוויו. "אז מדוע שלחת את חנניה לעבר היוונים, אם בכל מקרה אנחנו הולכים לתקוף אותם?" שאלו המלווים. "בכל יהודי, ולו הרחוק ביותר, תמיד בוער הניצוץ היהודי". הסביר אלעזר. "לפעמים צריך רק לפנות לו את הדרך, כדי שיבער וידליק את הלפיד הבוער של נשמתו. אם נראה שעברה שעת הזריחה והיוונים עדיין בעמדותיהם, נדע שחנניה אכן חזר לצור מחצבתו ולא מכר את נשמתו ליוונים…"
"הלא אם נתקוף את היוונים טרם הזריחה, יעמוד לנו יתרון ההתקפה, לא עדיף שנעשה זאת בחסות השינה והחשיכה מאשר בשעות היום?" הקשה בניהו שהיה נושא כליו של אלעזר. "מצד תכסיסי המלחמה, צודק אתה בדבריך. אבל האם לא כדאי לנו לחכות, כדי לגרום ליהודי אחד להתחרט על מעשיו ולשוב לכור מחצבתו? אנו נעשה את שלנו ולה' הישועה!" חתם אלעזר את הדברים והמשיך בחזרה למפקדת החשמונאים.
בשעת עלות השחר, ניצבו תלמידיו של אלעזר על הגבעה המשקיפה לעבר הבקעה. דמותו של חנניה איש פמיאס המהלך בשבילים וצרורותיו על שכמו נראתה להם היטב. הם המתינו לראות מה נעשה במחנה היוונים והאם הם מתכוננים להתקפה.
"מה שמך, יהודי?" שאל הפטרול היווני שעצר את חנניה. וכשהשיב לשמו, הוא הובא בפני המפקד היווני. "היהודים ערים בעמדותיהם, נראה כי הם הבחינו בפטרולים שלכם. עדיף שתמתינו לשעה רביעית ואז תעלו לתקוף את העיר!" אמר חנניה. המפקד הודה לו והוא עזב את מחנה היוונים בדרכו לבית ליד.
הזריחה כבר החלה, כדור השמש הלוהט כבר נראה בפאתי השמיים והיוונים עדיין לא עזבו את הבקעה. "אלעזר המכבי צדק! חנניה מסר מידע מוטעה ליוונים!" עברה השמועה בקרב החשמונאים. רגעים ספורים לאחר מכן, כשדמותו של חנניה כבר לא נראתה באופק, נשמעו שאגות הקרב ואלפי החשמונאים שטפו את החיילים היוונים המופתעים שבתוך הבקעה. הקרב שהחל בהפתעה מוחצת עבור היוונים, נגמר כצפוי – בתבוסתם מהדהדת. היוונים נמלטו על נפשם לאחר מספר שעות ונסו מאזור מודיעין בבהלה…
למרות שאלעזר המכבי יכול היה לכלוא את חנניה ולהעניש אותו ולתקוף את היוונים בהפתעה, הוא העדיף להמתין כדי להאיר את אור התשובה בליבו של חנניה. חג החנוכה הוא חג שבו האור מגרש את החושך, גם אם רק ניצוץ קטן מאיר בחשיכה. עם קצת סבלנות והרבה אמונה גם הניצוץ הקטן יהפוך לאור גדול שיגרש את החשיכה הרוחנית והגשמית.
