כל דכפין ייתי ויכול

בגלל הגזרות הכלכליות החדשות ויוקר המחיה, החליט איש החסד אדון כהן לעשות 'סדר ליל פסח' לכל מי שירצה להשתתף בו, בעלות כיסוי הוצאות מינימלית של 200 שקלים. ואת שאר ההוצאות הוא כמובן תרם מכיסו, הוא פרסם את קיומו של הסדר ומאות אנשים נרשמו. הוא שכר אולם גדול על מנת להכיל את כל המשתתפים. באותו זמן הגיעו לאולם צביקה ושאול, שלא רצו לשלם את דמי ההשתתפות וחיכו בסבלנות לתחילת ההגדה. ברגע שהחל אדון כהן לקרוא את דברי בעל ההגדה והכריז "כל דכפין ייתי ויכול, כל דצריך ייתי ויפסח" שהם המילים שמכריזות שכל המעוניין להשתתף יבוא וישתתף, נכנסו צביקה ושאול והתיישבו בין השולחנות ואכלו מכל טוב שהוגש על השולחן. למחרת בבוקר ניגשו אליהם המארגנים וביקשו מהם לשלם על ההשתתפות במוצאי החג, אבל צביקה ושאול טענו: "שמענו את אדון כהן מכריז, כל דכפין ייתי ויכול… ובאנו להשתתף בסדר ליל פסח. למה אתם מבקשים מאיתנו לשלם?"

מה דעתכם? האם צביקה ושאול צריכים לשלם על ההשתתפות בסדר ליל הפסח של אדון כהן?

 מעיינים בספרים ולומדים לפסוק הלכה או משפט: שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן רמ"ו סעיף י"ז בדין: 'אכול עמי' וב'קצות החושן' על המקום. סימן ע"א סעיף י"ד בדין: 'שופרא דשטרי'.

עקב החג אנחנו מפרסמים את התשובה ביחד עם השאלה:

תשובה לשאלה "כל דכפין ייתי ויכול" (שאלה מס' 876)

תשובה בקצרה: צביקה ושאול חייבים לשלם כמו כל שאר המשתתפים ולא יכולים להיפטר מתשלום באמירת 'כל דכפין ייתי ויכול' של בעל הבית.

תשובה בהרחבה: נקדים ונאמר שחשוב שאדם יתייחס ברצינות לכל דבר שהוא מוציא מפיו, מכיוון שדבר זה למדנו מהגמרא (מסכת תענית דף ט' עמוד ב') שהתלמוד קורא לאנשי בבל 'שקרנים' רק בגלל שבזמן ליל הסדר היו אומרים 'כל דכפין ייתי ויכול' ולא היו נותנים כלום לעניים. והסביר זאת ה'בן יהוידע' שבגלל שהם לא נתנו כלום לעניים, הגמרא כינתה אותם כ'שקרנים' ולכן חשוב מאד שאדם יקיים את מה שמוציא מפיו וייתן צדקה לעניים כדי שלא יחשב כ'שקרן'.

 האם צביקה ושאול חייבים לשלם?

הם בהחלט חייבים לשלם כמו שנפסק בהלכה (סימן רמ"ו סעיף י"ז בדברי הרמ"א) שאדם האומר לחברו 'אכול עמי' חייב לשלם את מחיר הסעודה מדין 'נהנה' וכל שכן במקרה שלנו, שבעל הבית פרסם והודיע מראש שסעודת ליל הסדר הינה בתשלום סמלי שישולם מראש עבור ההשתתפות.

מה לגבי הכרזת 'כל דכפין ייתי ויכול' של בעל הבית?

נפסק בהלכה (שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן ע"א סעיף י"ד) שכל לשון שנכתב ל'שופרא דשטרי' כלומר: כדי לייפות את לשון השטר כדי שיהיה מרשים, אינו מחייב בכך את בעליו כיוון שהוא יכול לטעון שלא זאת הייתה כוונתו מכיוון שזהו הנוסח המופיע בשטר. ומכיוון שלא הוא כתב את הנוסח הזה, יכול לטעון בעל הבית שהנוסח הזה תיקן אותו בעל ההגדה ולא לכך הייתה דעתו ברגע שאמר 'כל דכפין ייתי ויכול' ולכן אי אפשר לחייב אותו שלא לדרוש מהם תשלום על ההשתתפות בסעודה.

דבר נוסף, יש מקום אחר בהלכה (סימן ס"א, סעיף ט"ז) שכל תנאי שאדם מתנה מראש, הולכים אחרי כוונתו של נותן המתנה ולא אחרי הנוסח המופיע בשטר. והיות שכוונת בעל הבית הייתה שהמשתתפים ישלמו תשלום סמלי על ההשתתפות, גם צביקה ושאול חייבים לשלם.