לאיש עשיר ובעל עסקים גדול היה בן עצלן שסירב לעבוד כדי להרוויח את לחמו. הבן היה תמיד מוצא תירוצים מדוע אינו עובד לפרנסתו. בסופו של דבר הוא ציפה שאבא שלו ימשיך לפרנס אותו. אלא שלאב נמאס לראות את בנו מתבטל, והוא הודיע לו כי החל ממחר אין ארוחות חינם, ועליו להרוויח את לחמו. "אם אתה לא מביא בסוף היום מאה שקלים לפחות, אל תחזור הביתה".
הבן היה מתוסכל מאוד ובכה לפני אמו. האם ריחמה עליו, הוציאה מארנקה שטר של מאה שקלים והעניקה לו בחשאי.
בסופו של יום כשהאב חזר הביתה, הגיש לו הבן את השטר. לתדהמתו קרע האב את השטר לגזרים לעיניו.
למחרת חזר הסיפור על עצמו: הבן מקבל את הכסף מאמו, והאב קורע את השטר. וכך גם ביום שלמחרת, ובזה שלאחריו.
אחרי כשבוע הבין הבן שאין לו ברירה, והוא יצא וחיפש עבודה אמיתית. בסופו של יום, אחרי שהתאמץ והתייגע הוא חזר הביתה והגיש לאבא שלו את השטר, ושוב – האב בא לקרוע את השטר לגזרים, אך הבן קפץ וצעק בבהלה: "לא! אל תקרע!!!"
חייך האב ואמר: "הפעם אני מבין שבאמת עבדת בשביל הכסף הזה…"
אנחנו בדרך כלל שונאים להתאמץ ואוהבים לנוח. מצד שני, כל אחד כבר יודע שאם הוא מתאמץ בשביל להשיג משהו, ואם הוא משקיע אנרגייה וכוח במשהו שחשוב לו להשיג, הוא בסופו של דבר נהנה מאוד ומרגיש סיפוק עצום.
הדבר מלמד שמאמץ שווה סיפוק ועונג.
*
לכולם יש אומנם חלומות על 'מתנות חינם', כולם רוצים לקבל את הכול על מגש של כסף, בלי שום צורך להתאמץ. אבל האמת היא שכשאדם מקבל בחינם שוב ושוב, הוא לא באמת מרגיש נוח עם זה. הדבר נקרא 'לחם חסד', ומי שנזקק למתנות של אחרים מרגיש גם בושה. זהו רגש טבעי שקיים בכולנו.
וזה אומר שאם אדם רוצה להרגיש שהוא השיג את הטוב שלו בכוחות עצמו, בלי בושה, הוא צריך להתאמץ ולעמול, ואז הוא יכול באמת להיות מרוצה שהטוב הזה הוא באמת שלו.
*
כשאדם הראשון רק נברא, הוא נהנה מכל הטוב שבגן עדן, מכל השפע השופע והעונג הנגיש, בלי שום מאמץ ובלי טורח. אבל, כפי שכולנו יודעים – זה לא החזיק לאורך זמן.
ואחרי שהוא אכל מעץ הדעת טוב ורע בעקבות פיתוי הנחש, הוא התבשר שמעכשיו והלאה נגמרו החגיגות: ו"בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם". הוא אומנם יוכל בסופו של דבר להתענג על הלחם, אבל הוא יצטרך להתאמץ בשביל זה.
יש כאן לימוד חשוב מאוד: העולם הזה, עם כל השפע והעונג שיש בו, נועד בשבילנו ובעבורנו. כל הטוב שבעולם מחכה אך ורק לנו. אך כדי שהוא באמת יהיה שלנו, מתוך תחושה טובה של מלאות והישג, אנחנו נדרשים להסכים לטרוח ולהתאמץ בשבילו, זה לא בא בחינם, וזה לא מגיע בקלות.
*
וכאן צריך לזכור נקודה חשובה נוספת: אם אנחנו כבר משקיעים מאמץ ואנרגייה, כדאי מאוד שנשקיע זאת בחוכמה ונתאמץ להשיג את הדברים החשובים באמת, דברים שהם טוב אמיתי, טוב נצחי שאינו נעלם אחרי שהעונג הזמני מתנדף. והטוב הזה תמיד קשור בדברים הרוחניים, בחסד, בנתינה, במצוות, בתורה. וגם אם הוא דורש המון מאמץ בתחילה, בסופו של דבר העונג הוא נצחי ואינו נגמר אף פעם.
וכשנשיג את הטוב הזה, החיים שלנו יהפכו להיות גן עדן של ממש. כי נועדנו לחיות בגן עדן.
