גור אריות צעיר התרחק מאמו וביקש להשתעשע ביער הגדול. הוא הלך קצת לאיבוד ושכח את הדרך הביתה.
להקה של צבועים רעים ראתה בו טרף קל, בודד, מנותק וחלש. הם התקרבו אליו בעיניים רושפות ובפה פעור שחשף ניבים רצחניים.
הגור היה מבוהל מאוד, עומד לבדו יחיד מול רבים. הוא היה בטוח שזה סופו המר, עוד מעט הוא יהפוך לערמת עצמות…
ואז הוא נזכר מי הוא באמת ומאיזו משפחה הוא מגיע. הוא נזכר שהוא בעצם אריה, ואלה בסך הכול צבועים.
הוא פתח את פיו הקטן בשאגה אדירה שנשמעה עד קצה היער. והצבועים, שהבינו שיש להם עסק עם אריה, נסוגו לאחור כשזנבותיהם מקופלים בין רגליהם. גם אמו של הגור, ששמעה את שאגתו, הגיעה במהירות והראתה לו את הדרך הבטוחה הביתה.
*
על עם ישראל נאמר: "הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא…"
יש תקופות בחיי האומה שבהן אנו נראים חלשים ופגיעים. התרחקנו מהבית, נפרדנו זה מזה, איבדנו את כוחנו ועוצמתנו המאירה.
ושונאי ישראל מריחים את החולשה הזו, הם מזהים את נקודות התורפה, בדיוק כמו המן הרשע בזמנו שאומר: "יֶשְׁנוֹ עַם אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד". והם מבקשים לנעוץ בנו את שיניהם הטורפות ולכלותינו מעל פני האדמה.
*
אבל כשעם ישראל נמצא בצרה ובקושי, לא משנה כמה הוא התרחק, הוא בסופו של דבר נזכר מיהו באמת, מה מהותו ומה גדולתו, מי היו אבותיו ומי א־להיו, ואז הוא קם ומתנשא כארי וכלביא ושואג מעמקי הנשמה שאגה של אריה!
*
השאגה שעם ישראל שואג היא "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד".
והוא מכריז בכך: אני יודע מי אני. אני זוכר לאן אני שייך. ואני נזכר מה תפקידי בעולם.
וכך אני ממשיך מול כל האומות והעמים, מול כל התרבויות והאידאולוגיות, מול כל האופנות והטרנדים הבאים וחולפים בעולם בזה אחר זה, מפזרים את כוחותיהם לשווא, רודפים אחר ההבל והריק ומטפחים חיים של ריקנות חסרת תכלית וחסרת פשר אמיתי.
מול כל אלה עומד היהודי ושואג "ה' אלוקינו ה' אחד". אני שייך לאחד. אני מחובר. אני שורשי. אני נצחי.
וכשהנצח שואג את שאגתו, כל המציאות הזמנית והארעית רועדת מפחד, כי מול הנצח היא רק אשליה חולפת.
*
בתקופה זו, שאויבינו מכל קצות תבל קמים עלינו לכלותינו ומבקשים את רעתנו, אסור לנו להתפחד כלל. עכברים מפחדים, ואנחנו עם של אריות.
אנחנו לא מפחדים, כי אנחנו מחוברים לדבר הכי עמוק והכי מהותי שיש במציאות. אנחנו לא נאחזים במציאות החיצוניות, כבר עברנו את הכול, כבר ראינו את הכול, כבר אי אפשר לאיים עלינו בכלום. אנחנו מחוברים לנצח, אנחנו מחוברים אל הקדוש ברוך הוא, שהוא היה והוא הווה והוא יהיה, והוא זה שמהווה את המציאות כולה.
ומי שמחובר לנצח, הוא נצחי. ונצח לא מפחד מתופעות זמניות וחולפות.
