הם היו צמד חמד, החירש והגידם. זה אינו שומע, וזה אינו יכול ללכת. אבל הם מצאו פתרון יצירתי: החירש הרכיב את הגידם על כתפיו, וביחד הם היו מטיילים ממקום למקום.
באחד הטיולים שלהם שמע לפתע הגידם קול של שירה וריקודים מאחד הבתים. הוא התלהב מאוד ורצה להיכנס. הוא סימן לחברו החירש להיכנס איתו פנימה, אבל החירש לא שמע את הצלילים המקפיצים ועמד קפוא על מקומו. הגידם מאוד רצה לרקוד, אבל בלי רגליים אי אפשר ממש לרקוד.
ביקש הגידם שישקו את חברו החירש בבקבוק יין משובח, וכשהשתכר התחיל החירש לרקוד ויחד עמו. רקד גם הגידם שעל כתפיו, וכך היו שניהם שמחים, האחד בזכות היין, והשני בזכות השירה והמוזיקה הנפלאה…
*
פורים הוא חג נפלא, מסכות, רעשנים, משלוחי מנות ומשתה ושמחה. אבל עוד יותר מכל החיצוניות הצבעונית והרועשת שמלווה את פורים, גילו לנו חכמינו שפורים הוא יום רוחני גדול ומיוחד מאוד. ועד כדי כך, שהוא אפילו גדול יום מיום כיפורים, שאינו אלא כ"פורים" מבחינת המקום הרוחני שאפשר להגיע אליו.
*
חג פורים הוא חג ש"מעל לטעם ודעת", האור המיוחד שלו הוא פנימי ועמוק כל כך, שהשכל הרגיל שלנו לא ממש מסוגל להכיל.
וכפי שהשם "פורים" מעיד, הוא נקרא על שם ה"פור", הגורל שמסמל את ההכרעה שנמצא מעל השכל.
*
למרבה הצער, אנחנו קצת מגושמים וגסים, ואין לנו באמת תחושה אמיתית של היום הגדול הזה. זה כל כך גבוה ונשגב והנשמה שעטופה בכל כך הרבה כיסויים לא מרגישה את זה… החושים שלנו לא מספיק עדינים כדי לקלוט את האור המיוחד הזה שיכול לחבר אותנו למקום מאוד מאוד גבוה.
*
ולכן אמרו לנו חכמינו: "חייב אדם לבסומי בפוריא עד דלא ידע…". שזה אומר שיש עניין לשתות יין בפורים. ודווקא ביום הגדול והמיוחד הזה אנחנו עושים משהו שנראה כל כך מוזר ולא קשור ליום רוחני נשגב. כי ליין יש כוח מיוחד, הוא משקיט את השכל הרגיל והמקובע שלנו, ומאפשר לנו לצאת מהתבניות המקובעות שאנחנו כל כך רגילים אליהם.
ואז, "נכנס יין יצא סוד", הנשמה הפנימית המסתתרת כל השנה מאחורי הגוף העוצמתי, יכולה להאיר ולהתחבר לאור של פורים שנמצא "מעל טעם ודעת", ולשאוב משם שמחה פנימית אמיתית, על עצם הזכות להתחבר לאור שמסתתר מאיתנו כל השנה.
וזה גם סוד "מגילת אסתר" – הגילוי שבתוך ההסתר.
*
יהי רצון שנזכה להתחבר לאמת הפנימית המאירה שגנוזה בתוכנו. ושנזכה להרקיד יחד בהרמוניה מופלאה את הגוף והנשמה כאחד, להודות ולהלל על הניסים ועל הנפלאות בימים ההם בזמן הזה, ובמהרה נצא מאפילה לאור גדול.
