סָר וְזָעֵף הִסְתּוֹבֵב לוֹ הַשַּׂר קְלוֹד הַשְּׁמַנְמַן. כְּרֵסוֹ תָּמִיד הָלְכָה לְפָנָיו לְכָל מָקוֹם שֶׁאֵלָיו הִגִּיעַ, כִּמְלַוָּה נֶאֱמָנָה. כָּל כֻּלּוֹ אָמַר חֲשִׁיבוּת – מִבְּגָדָיו הַמְפֹאָרִים, עוֹבֵר לְמִבְנֵה גּוּפוֹ הַמְדֻשָּׁן, וְכָלֶה בַּחֲפָצָיו, בִּמְשָׁרְתָיו וּבְכִרְכַּרְתּוֹ מְנַקֶּרֶת הָעֵינַיִם. אֲבָל קְלוֹד, לַמְרוֹת כָּל הַכָּבוֹד שֶׁהָיָה לוֹ בְּחַיָּיו, לֹא הָיָה מְרֻצֶּה.
"עָצוּב אֲנִי!" חָזַר וְשִׁנֵּן בְּאָזְנֵי כָּל קְרוֹבָיו. "קַצְתִּי בְּחַיַּי! מָאַסְתִּי בְּהַכֹּל! שׁוּם דָּבָר אֵינוֹ מְסַפֵּק אֶת הֲנָאָתִי בַּחַיִּים". כָּךְ הִתְבַּטֵּא רַבּוֹת, כָּל פַּעַם בְּסִגְנוֹן אַחֵר. אֲבָל הַמַּשְׁמָעוּת הָיְתָה דּוֹמָה: אֵין לוֹ הֲנָאָה בְּחַיָּיו.
כַּאֲשֶׁר אָבַד לוֹ אַרְנָקוֹ, שֶׁבּוֹ סְכוּם כֶּסֶף לֹא גָּדוֹל – הִתְקַצֵּף קְלוֹד כְּמוֹ קַטָּר שֶׁל רַכֶּבֶת. "דַּי! לָמָּה זֶה קוֹרֶה לִי?!" צָוַח. וּבְשָׁעָה שֶׁמִּישֶׁהוּ שִׁחְרֵר לְעֶבְרוֹ עֶלְבּוֹן קַל, נִזְכַּר קְלוֹד הַשְּׁמַנְמַן בְּכָל הָאֵרוּעִים שֶׁבָּהֶם פָּגְעוּ בִּכְבוֹדוֹ וּכְבָר בִּקֵּשׁ אֶת נַפְשׁוֹ לָמוּת. "אַף אֶחָד לֹא מַעֲרִיךְ אוֹתִי בָּעוֹלָם הַזֶּה…" מִלְמֵל בְּיֵאוּשׁ. וּבְיוֹם שֶׁבּוֹ תָּקְפָה אוֹתוֹ מַחֲלָה – הָיָה הַשַּׂר הַמְנֻפָּח בָּטוּחַ שֶׁהוּא עוֹמֵד לְהִפָּרֵד מֵהָעוֹלָם. אֵצֶל רוֹפְאִים רַבִּים בִּקֵּר, תְּרוּפוֹת שׁוֹנוֹת וּמְשֻׁנּוֹת נָטַל, אוּלָם כָּל אֵלֶּה לֹא הוֹעִילוּ מְאוּמָה. הוּא נִשְׁאַר שָׁקוּעַ בִּיגוֹנוֹ וּבִמְרִירוּתוֹ.
עַד שֶׁבְּיוֹם בָּהִיר וּמָלֵא שֶׁמֶשׁ פָּגַשׁ הַשַּׂר קְלוֹד בְּזָקֵן חָבִיב בַּעַל זָקָן אָרֹךְ וְלָבָן. "אִישׁ צָעִיר!" פָּנָה אֵלָיו הַקָּשִׁישׁ. "מַדּוּעַ נָפְלוּ פָּנֶיךָ? לָמָּה נִרְאֶה כִּי אַתָּה מָלֵא דִּכְדּוּךְ כְּרִמּוֹן? סַפֵּר לִי, יַקִּירִי. אַל תַּסְתִּיר דָּבָר מִמֶּנִּי, כִּי אִישׁ זָקֵן אָנֹכִי". הִבִּיט בּוֹ הַשַּׂר קְלוֹד וְהִרְהֵר רֶגַע לִפְנֵי שֶׁהֵחֵל לְסַפֵּר: "חַיַּי אֵינָם חַיִּים… פְּחָדִים רוֹדְפִים אוֹתִי שֶׁיּוֹם מוֹתִי קָרֵב, וְעַצְבוּת גְּדוֹלָה עוֹטֶפֶת אֶת כֻּלִּי כְּמוֹ גְלִימָה שְׁחֹרָה וּמְעִיקָה. מָה אֶעֱשֶֹה?! אֱמֹר לִי, סַבָּא".
חִכֵּךְ הַיָּשִׁישׁ אֶת זְקָנוֹ הַלָּבָן וְאַחַר כָּךְ גֵּרֵד אֶת פַּדַּחְתּוֹ. "רְאֵה נָא, בְּנִי", פָּתַח וְאָמַר. "עַל פִּי מַה שֶּׁאַתָּה מְסַפֵּר, הַבְּעָיָה שֶׁלְּךָ אֵינָהּ הַמַּחֲלָה שֶׁלְּךָ, וְלֹא הָעֶלְבּוֹנוֹת שֶׁאֲנָשִׁים מְטִיחִים בְּךָ, וַאֲפִלּוּ לֹא הָאֲבֵדוֹת שֶׁמַּרְגִּיזוֹת אוֹתְךָ. הַבְּעָיָה שֶׁלְּךָ הִיא גַּאֲוָה. הֱיוֹת שֶׁהִנְּךָ גַּאַוְתָן לֹא קָטָן, בָּטוּחַ אַתָּה שֶׁכָּל הָעוֹלָם מַגִּיעַ לְךָ, וְכֻלָּם חַיָּבִים בִּכְבוֹדְךָ. בָּרֶגַע שֶׁהֵבַנְתָּ כִּי אֵין אָדָם הַחַי לָנֶצַח, וְכָל עֲמָלְךָ בָּעוֹלָם הַזֶּה יֵרֵד לְטִמְיוֹן לְאַחַר מוֹתְךָ – הַדָּבָר מַעֲלֶה אֶת חֲמָתְךָ וּמַכְנִיס בְּךָ חֲשָׁשׁוֹת מִיּוֹם הַמִּיתָה. לָכֵן", סִיֵּם הֶחָכָם, "עָלֶיךָ לְאַמֵּץ אֶת מִדַּת הָעֲנָוָה. לְהִתְנַהֵג בְּפָחוֹת רַאַוְתָנוּת וּלְמַעֵט בַּהֲנָאוֹת הַחֹמֶר. אִם כָּךְ תַּעֲשֶֹה, תִּרְאֶה שֶׁבְּתוֹךְ זְמַן קָצָר יָסוּרוּ הַדְּאָגוֹת מִלִּבְּךָ, וְיִהְיוּ חַיֶּיךָ שְׁלֵוִים כְּמוֹ יָם כָּחֹל".
"טוֹב וְיָפֶה", נֶהֱנָה קְלוֹד מֵהַדְּבָרִים מְלֵאֵי הַטַּעַם. "אֶעֱשֶֹה כְּפִי עֲצָתְךָ". הוּא הֶחְלִיט כִּי כְּצַעַד רִאשׁוֹן עָלָיו לְהַפְסִיק וּלְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּכִרְכֶּרֶת הַפְּאֵר שֶׁלּוֹ. 'הִיא סְתָם מְנַקֶּרֶת עֵינַיִם', חָשַׁב לְעַצְמוֹ. 'אֶצְעַד לִי רַגְלִית אַחֲרֵי הָעֲגָלָה וְכָךְ אָסִיר מִלִּבִּי אֶת מִדַּת הַגַּאֲוָה. הָא… כַּמָּה חָכָם הוּא הָאִישׁ הַזָּקֵן!' צָהַל. וְעוֹד בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם הִתְחִיל קְלוֹד מְדֻשַּׁן הָעֹנֶג לָלֶכֶת מֵאֲחוֹרֵי הַכִּרְכָּרָה הַנּוֹצֶצֶת שֶׁלּוֹ, כְּשֶׁהוּא לוֹחֵשׁ כָּל הַדֶּרֶךְ: "אֲנִי עָנָו, אֲנִי עָנָו. דַּי לַגַּאֲוָה, הִגִּיעַ הַזְּמַן לָעֲנָוָה".
בְּבֹקֶר עַלִּיז אֶחָד צָעַד הַשַּׂר קְלוֹד מַעֲדַנּוֹת בְּעִקְּבוֹת כִּרְכַּרְתּוֹ, כְּשֶׁהוּא מַזְכִּיר לְעַצְמוֹ אֶת גֹּדֶל הָעֲנָוָה שֶׁלּוֹ. וְהִנֵּה לְפֶתַע רוֹאוֹת עֵינָיו דְּמוּת מֻכֶּרֶת – הַזָּקֵן הֶחָכָם. "שָׁלוֹם עָלֶיךָ, סַבָּא!" קָרָא לְעֶבְרוֹ בְּשִֹמְחָה. "שָׁלוֹם גַּם לְךָ, בְּנִי", הֵשִׁיב הַקָּשִׁישׁ. "מָה לְךָ מִתְהַלֵּךְ בְּרַגְלֶיךָ בְּעוֹד שֶׁעֶגְלָתְךָ נוֹסַעַת לְפָנֶיךָ?" תָּמַהּ. הִסְבִּיר לוֹ קְלוֹד אֶת הָעִנְיָן: "עוֹבֵד אֲנִי עַל מִדַּת הַגַּאֲוָה, כְּפִי שֶׁיָּעַצְתָּ לִי. לָכֵן אֵינִי מִתְפַּנֵּק אֶלָּא פּוֹסֵעַ בְּרַגְלַי, וְהָעֲגָלָה נוֹסַעַת לְפָנַי לְמִקְרֵה הַצֹּרֶךְ".
נִעֲנַע הַזָּקֵן אֶת רֹאשׁוֹ יָמִינָה וּשְׂמֹאלָה, וּזְקָנוֹ הַלָּבָן הִתְנוֹעַע עִמּוֹ. "לֹא טוֹב הַדָּבָר", אָמַר. "לֹא זוֹ הַדֶּרֶךְ הַנְּכוֹנָה לְהַגִּיעַ לָעֲנָוָה הָרְצוּיָה". וּבְסַיְּמוֹ אֶת מִלּוֹתָיו – הִסְתַּלֵּק מֵהַמָּקוֹם. חָשַׁב קְלוֹד לְעַצְמוֹ: 'מַהִי אִם כֵּן הַדֶּרֶךְ הַנְּכוֹנָה? מָה הַפְּגָם שֶׁמָּצָא הַזָּקֵן בְּהִתְנַהֲגוּתִי? אוּלַי עָלַי לִצְעֹד לִפְנֵי הַכִּרְכָּרָה, כָּךְ לֹא אֶרְאֶה אוֹתָהּ, וְלֹא יַעֲלוּ בְּלִבִּי מַחְשְׁבוֹת גַּאֲוָה עַל עָשְׁרִי וּכְבוֹדִי הָרַב'.
מֵאוֹתוֹ הַיּוֹם וָאֵילַךְ צָעַד קְלוֹד לִפְנֵי הַמֶּרְכָּבָה הַהֲדוּרָה שֶׁלּוֹ, כְּשֶׁהוּא מַמְשִׁיךְ לְמַלְמֵל וּלְהַזְכִּיר לְעַצְמוֹ כַּמָּה עָנָו הִנּוֹ. לֹא חָלְפוּ אֶלָּא יוֹמַיִם, וְשׁוּב פָּגַשׁ הַשַּׂר קְלוֹד אֶת הַסַּבָּא הֶחָבִיב. "רְאֵה, סַבָּא!" קָרָא בְּשִֹמְחָה. "קִבַּלְתִּי אֶת עֲצָתְךָ. הוֹלֵךְ אֲנִי לִפְנֵי הַכִּרְכָּרָה וּמַזְכִּיר לְעַצְמִי אֶת מִדַּת הָעֲנָוָה". אֶלָּא שֶׁהָאִישׁ הֶחָכָם לֹא נִרְאָה מְרֻצֶּה. "עֲדַיִן לֹא הִגַּעְתָּ לַדֶּרֶךְ הַמֻּשְׁלֶמֶת", לָחַשׁ.
"מַהִי הַדֶּרֶךְ הַמֻּשְׁלֶמֶת?" שָׁאַל קְלוֹד וּתְחִנָּה בְּקוֹלוֹ. "אֶעֱשֶֹה כָּל מַה שֶּׁתּוֹרֶה לִי, סַבָּא טוֹב". הִתְקָרֵב הַזָּקֵן לְעֶבְרוֹ וְהִסְבִּיר: "אֵינְךָ צָרִיךְ לָלֶכֶת לֹא אַחֲרֵי הַמֶּרְכָּבָה וְלֹא לְפָנֶיהָ, וְאֵין טַעַם שֶׁתַּזְכִּיר לְעַצְמְךָ כַּמָּה עָנָו הִנְּךָ. עָלֶיךָ לָשֶׁבֶת בְּתוֹךְ עֶגְלָתְךָ, אַךְ בְּדֶרֶךְ עֲנָוָה, וּלְהַחְדִּיר אֶת הַמִּדָּה הַטּוֹבָה הַזֹּאת לְלִבְּךָ, וְלֹא רַק לוֹמַר אוֹתָהּ בְּפִיךָ. אָמְנָם זוֹ מְלָאכָה קָשָׁה, אֲבָל אִם תַּתְמִיד בָּהּ, תַּצְלִיחַ וְתִחְיֶה חַיִּים מְאֻשָּׁרִים!"
כָּךְ זֶה בְּכָל מִדָּה טוֹבָה – כַּאֲשֶׁר מַחְדִּירִים אֶת הַדְּבָרִים לַלֵּב, הֵם פּוֹעֲלִים הַרְבֵּה יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר אִם עוֹשִֹים פְּעֻלּוֹת חִיצוֹנִיּוֹת, אוֹ סְתָם מְדַבְּרִים עֲלֵיהֶם. תְּנַסּוּ וְתִרְאוּ.
