פרויקט 'לגעת בשמיים' נשאר במשך שנים ארוכות חלום שלא זכה להתגשם. חוקר החלל המפורסם, פרופסור אורבט רוסו, חלם שנים רבות להקים מצפה כוכבים חדש ומתקדם בראשו של המגדל הגבוה בעולם. את שנות חייו האחרונות בילה אורבט באינספור נסיעות ופגישות כדי לנסות ולשכנע ממשלות ובעלי הון לנסות ולהוציא לפועל את הפרויקט. אף שלא זכה לראות זאת בחייו, מאמציו הרבים של פרופסור רוסו נשאו פרי, וכמה חודשים אחרי פטירתו הכריזה אחת האוניברסיטאות המובילות בעולם על הקמתו של מכון מחקר חדש בפסגתו של אחד ההרים הגבוהים במדינה. בין היתר תוכנן להיבנות במכון אחד
הבניינים הגבוהים בעולם, שעליו יוקם מצפה כוכבים חדש ומתקדם בהשראתו של פרופסור רוסו – מצפה 'לגעת בשמיים'.
אחרי שנים רבות של תכנון קפדני ועבודה הנדסית מורכבת החל להיבנות המגדל היוקרתי. בסופו של דבר התנשא המגדל לגובה של יותר משש מאות מטרים וכלל יותר ממאה קומות. מצפה הכוכבים שהוקם בראש המגדל קטף במהרה את התואר 'המצפה הטוב בעולם'. הסביבה המדברית שהייתה בקרבת מכון המחקר, תנאי מזג האוויר, ומעל לכול – הגובה שבו מוקם מצפה הכוכבים, יצרו תנאים ייחודיים ומעולים עבור מערכות החלל המתקדמות.
לפני הפתיחה החגיגית של המצפה קיבל איש העסקים ג'וארד רוסו טלפון מפתיע. "שלום, אני מדבר עם אדון רוסו?" שאל הקול שמעבר לקו. "נכון", השיב ג'וארד. "רציתי לבשר לך שהעבודות על מצפה הכוכבים שיזם אביך – הפרופסור אורבט רוסו – הסתיימו. אני שמח להזמין אותך להשתתף בטקס הפתיחה. נשמח שתהיה אורח הכבוד שלנו". ג'וארד התרגש מאוד למשמע הבשורה. הוא ידע עד כמה המצפה המדובר היה חשוב ויקר לליבו של אביו. "בוודאי שאגיע!" השיב ג'וארד.
באותו שבוע הגיעה לביתו של ג'וארד מעטפה מהודרת ובה הזמנה רשמית אל טקס חנוכת מצפה הכוכבים. ג'וארד העיף מבט בהזמנה וצחק. בהזמנה צוין שהטקס יתחיל עם השקיעה בשעה שש בערב, אולם בהמשכו של אותו משפט נכתב שיש להגיע למכון עד השעה שתיים בצהריים. "בשעה שתיים אי אפשר לראות שום כוכב!" פסק ג'וארד בנחרצות. "טובי המוחות בעולם עבדו במשך חודשים על מכון המחקר, ובסוף בהזמנה שלהם נפלה טעות…" חייך לעצמו. ג'וארד רשם ביומנו את התאריך המיועד והמשיך בשגרת העבודה העמוסה שלו.
את היום שבו נערך הטקס פתח ג'וארד במשרדו. העניינים הרבים שחיכו לו שם לא סבלו דיחוי, והוא לא היה יכול להרשות לעצמו להחמיץ יום עבודה שלם בשביל הטקס. "אני אעבוד כמה שעות, ואצא לטקס אחר הצהריים", חשב לעצמו. בשעה ארבע יצא ג'וארד מהמשרד והתחיל בנסיעה אל עבר הכתובת שקיבל. עוד בדרכו הבחין ג'וארד במגדל הגבוה של מכון המחקר שהתחיל להיגלות לעיניו ככל שהתקרב. "זה פשוט מדהים!" חשב לעצמו.
ג'וארד החנה את רכבו לפני הבניין המרשים והציץ בשעונו. השעה הייתה חמש וחצי. "בדיוק בזמן", הוא חשב תוך כדי צעידה אל עבר דלתות הכניסה. כשנכנס לבניין, קידם את פניו אולם יוקרתי ונוצץ. הוא חייך בחביבות לפקידים שהיו ליד הדלפק בקצה האולם, ופנה אל שורת המעליות שניצבה בקצהו השני. כשלחץ על הכפתור כדי להזמין את אחת המעליות, החסיר ליבו פעימה. "לא יכול להיות…" הוא חשב לעצמו. אחרי שלחץ על עוד ועוד כפתורים נוספים, התחיל ג'וארד להבין שזו לא טעות. הוא נעץ את עיניו בשלוש המילים שהופיעו על הצג – "פעולת המעליות מושבתת".
חיוור כולו הוא עשה את דרכו בחזרה אל פקידי הקבלה והתחיל להסביר. "שלום. אני ג'וארד רוסו, הוזמנתי לטקס במצפה הכוכבים בשעה שש. אני מבין שיש כנראה בעיה עם המעליות". אחד הפקידים קטע אותו והכריז: "אהה… אז אתה מר רוסו, הייתי צריך לנחש כשנכנסת". הפקיד השני העיף מבט בג'וארד ואמר: "האם קיבלת את ההזמנה ששלחנו לך לפני כמה שבועות, מר רוסו?" הוא שאל. "כן", השיב ג'וארד, שלא הצליח להבין למה זה חשוב עכשיו. "בהזמנה כתבנו במפורש שיש להגיע עד השעה שתיים". והפקיד המשיך: "תבין, הבניין החדש עוד לא נפתח באופן רשמי, ונשארו עוד כמה ביקורות ואישורי בטיחות שאנחנו חייבים לקבל כדי שנוכל להפעיל את המעליות. בשעות הצהריים היה כאן עובד מיוחד של חברת המעליות והפעיל באופן חד־פעמי את המעלית כדי להעלות את כל האורחים למצפה, הוא יחזור לפה שוב רק אחרי שהטקס ייגמר". ג'וארד תפס את ראשו ולא האמין למה ששמע.
"מה אני עושה עכשיו?" הוא שאל בייאוש. פקיד הקבלה הצביע על דלת מתכת כבדה שעליה נכתב "מדרגות חירום". "אתה לא מתכוון באמת, נכון?" תמה ג'וארד, "המצפה נמצא בקומה האחרונה… אי אפשר לטפס עד שם במדרגות!"
"תראה מר רוסו", השיב לו הפקיד, "אף על פי שלא הקשבת להנחיות שהופיעו בהזמנה, אתה נשארת אורח הכבוד של הטקס. בוודאי גם אביך היה שמח מאוד שבנו יראה בהתגשמות החזון שלו. אני מציע שתתחיל לעלות, אני אתקשר אליהם בינתיים ואבקש שיחכו לך עד שתגיע…"
*
הקב"ה ברא את העולם מתוך רצון להיטיב ולהשלים את בריותיו. אדם הראשון אמנם חטא, אך המטרה העליונה עדיין לא הוחמצה. אמנם, הדרך הקצרה כבר לא זמינה, ונדרשת מאיתנו עבודה משמעותית ומאמץ רב כדי להשיג את מה שאדם הראשון היה יכול להשיג בפשטות, אך עדיין עלינו למרות כל הקשיים והאתגרים הנצבים בפנינו, עלינו לדעת שזה בהחלט אפשרי, ולא רק שזה אפשרי אלא שיש לנו את החובה והאחריות להשלים את התפקיד שלשמו הגענו לכאן.
