לולם הביט קדימה בדריכות ואחז בריכוז ברסן הסוס שדהר בפראות. כבר חודשים ארוכים הוא מתאמן לקראת תחרות הרכיבה הארצית. הוא לא הורגל במרוצים לפני כן, אך החליט להוכיח לעצמו ולכולם שהוא יכול. כעבור מספר חודשי אימונים הגיע עם הסוס שלו למסלולי התחרות. האות ניתן, והוא ועשרות המתמודדים פרצו בדהירה מטורפת קדימה. לולם דהר במהירות, ופתאום עלו במוחו מחשבות. "יש פה הרבה רוכבים, למה שדווקא אני אנצח?" הייתה המחשבה הראשונה. "המסלול ארוך וקשה מאוד", עלתה מחשבה נוספת.
המחשבות גרמו ללולם לרפות מעט מאחיזתו באוכף הסוס. לפתע, באחת הפניות, ביצע הסוס קפיצה פרועה והרים את שתי רגליו בהפתעה. לולם איבד את שיווי משקלו ועף מהסוס. שבריר שניה לפני שעף ממנו לחלוטין הצליח לאחוז ברסן הסוס בעודו באוויר. בכך הציל את עצמו מחבלה קשה בעוד הסוס עצמו ממשיך בדהירה פראית.
לולם ניסה לעצור את הסוס, אבל במקום לעצור הוא רק הגביר את מהירותו. לולם עצם את עיניו והתרכז באחיזה איתנה באוכף. היה ברור לו כי אם ישחרר ולו במעט את אחיזתו התוצאה תהיה קטלנית. אלפי הצופים והאוהדים פרצו בזעקות אימה למראה המחזה המבעית של הרוכב שפרץ למסלולים במהירות בלתי נתפסת. הוא היה בטוח שבעוד שניות ספורות יעוף מהסוס בגלל המהירות וחוסר השליטה בסוס. הוא כבר תיאר לעצמו כיצד ייפצע קשות ויסיים את הקריירה המפוארת שלו כרוכב וותיק.
ידיו כאבו מהאחיזה באוכף, אך מה שהכאיב לו יותר היו המחשבות שסערו במוחו. הוא החל להרהר בכישלון הכבד. כל ביטחונו העצמי ירד בבת אחת והיה נדמה לו כי מאז ומעולם הגזים בכישרונות שהאמין שיש בו, בין השאר כשחשב שיוכל לנצח בתחרות הארצית הגדולה. "אני לא באמת מסוגל להצליח בדברים גדולים", הרהר לעצמו בתסכול. דמעות החלו לזלוג מעיניו, נעלמות ועפות ברוח שצלפה על פניו.
בעוד הוא נמצא בעיצומה של דהירה מטורפת, הגניב מבט אל עבר קהל הצופים שניצב לאורך המסלול. עיניו הצטלבו באחת עם מבטו של מני, אחיו הקטן בן העשר שעמד צמוד לגדר. מני היה מגיע באופן קבוע להביט באימוניו של אחיו הגדול. הוא נהנה לראות את אחיו הגדול והחזק מבצע פעלולי רכיבה מרהיבים. הוא היה מביט בו בהערכה וגאווה גדולה. מבחינתו אחיו לולם היה כמעט כל יכול…
לולם שחזר את המבט. מני הביט בו במבט סיפוק וגאוה. איך זה יכול להיות? הרי הוא רואה את אחיו הגדול שהאמין בו כל כך במצב כזה נורא, איך ייתכן שאינו לחוץ או מפוחד? לפתע הכתה בו ההכרה! למני הקטן ברור שהוא יצליח להיחלץ מהמצב הנורא ולהמשיך הלאה. הוא מביט עליו כמנצח בתחרות ואפילו המהירות המפחידה של הסוס לא מבלבלת אותו, מכיוון שברור לו שהוא עומד לנצח.
"מדוע אני עצמי נותן למחשבות האלו לייאש ולהחליש אותי?" שאל לולם את עצמו.
הוא פקח את עיניו והרגיש שניסכו בו כוחות חדשים, הוא היה ממוקד מטרה ולא ויתר. הוא הביט לאחור, ואף אחד מהרוכבים לא נראה מאחוריו. פתאום היה בטוח בעצמו כאדם חזק שמאמין ביכולותיו ולא מתרשם מכל מכשול וקושי. הוא רכן מעט והחל לתרגל את השליטה שלו בסוס שהמשיך לדהור באינטנסיביות. הוא הגיע למהירות שמעולם לא העז להגיע אליה וביצע פניות חדות ותמרונים מסובכים כדי להאיץ הלאה עד שאחרוני הרוכבים נראו באופק. לולם עקף אותם בזה אחר זה, וחיש מהר הגיע בדהירה מרהיבה לשער הסיום הענק. אלפי הצופים נעמדו על רגליהם והריעו ממושכות ללולם שירד בהתרגשות מהסוס.
על פי המסורת, בתום המרוץ מקשטים את סוס המנצח. כשנטלו העובדים את הסוס, הבחין השופט בפרט מטריד – חץ קטן היה תקוע בעור הסוס. כעבור שעה, בטקס הענקת המדליה, הודיע המנחה לקהל: "חברי הקהל הנכבד, במהלך התחרות התגלתה עלילת זיוף חמורה. קבוצת עבריינים שהימרה כסף רב על ניצחון אחד מהמתמודדים האחרים, ניסתה להטות את התחרות לטובת אותו מתמודד. כשהם ראו שלולם עומד לנצח, ירו מרחוק חץ קטן שגרם לסוסו לבצע זינוק פרוע ולהעיפו מעליו.
אך לולם לא התייאש – הוא חזר למסלול וזכה בניצחון מרשים. הודות לכך שרק סוס המנצח עובר בדיקה מדוקדקת, התגלו העבריינים ונתפסו. לולם, לא רק שניצחת בתחרות למרות המכשולים, אלא גם עזרת לחשוף עבירה חמורה ולימדת את כולנו על כוח הרצון וההתמדה. תודה לך!"
*
פרשתנו נפתחת בציווי "שופטים ושוטרים תיתן לך בכל שעריך". כולנו קולטים את המציאות דרך "שערים" (מלשון "השערות"). לפעמים מחשבות או דמיונות עלולים לפגוע במיקוד שלנו במטרה. ולכן עלינו להציב "שוטרים" בפתח ולא לאפשר לכל מחשבה מחלישה או בלתי רצויה להחליש אותנו, ו"שופטים" כדי להרגיל את עצמנו לא להירתע ממכשולים בדרכנו למטרה הטובה והמאירה.
