סיפר רבי שמחה בונים מפשיסחא: "מעשה בשלושה אנשים שהוכנסו לבור אפל וחשוך. רק חריץ קטן בקיר אפשר לקרן אור קלושה מאוד לחדור פנימה.
אחד מהם, אדם מוגבל בשכלו, התקשה מאוד לאכול בחושך.
חברו עזר לו והאכיל אותו מדי יום לאט לאט ישר אל תוך הפה. אחרי זמן מה הוא פנה אל החבר השלישי והתלונן: 'אני מתאמץ פה לבד להאכיל אותו, ואתה לא עוזר בכלל!'
אמר האיש: 'עד שאתה מתאמץ להאכיל אותו, אני מתאמץ להרחיב את החור בקיר כדי שייכנס עוד אור לחלל, והוא יוכל לאכול לבדו'".
*
אנחנו מסובבים בעולם בטרפת ובשגעת, רצים ומנסים כל הזמן להשיג עוד משהו, להרוויח עוד קצת, לקבל עוד הנאה ועוד תענוג, עוד חוויה ועוד התרגשות, ואנחנו בטוחים, שהנה הנה – הדבר הבא שנעשה הוא זה שיעשה אותנו מאושרים.
אבל האושר שאנחנו משיגים הוא על פי רוב בעל תאריך תפוגה קצר מאוד, ואחרי זמן מה אנחנו נותרים ריקים וצמאים לדבר הבא, וחוזר חלילה…
*
והאמת היא, שכל מה שאנחנו באמת צריכים זה רק 'אור'. אור של חיים, אור של אמת. חיבור לבורא הטוב והמיטיב, מקור האור של המציאות כולה. והחיבור הזה, שהתורה הקדושה מלמדת אותנו להגיע אליו, הוא זה שיאפשר לנו להאיר באמת.
וכשהאור יאיר בתוכנו באמת, נגלה שכל מה שאנחנו רוצים וצריכים כבר זמין ומוכן לנו, והתענוג המואר של החיבור אל הטוב הוא נצחי ומתמשך, והוא לעולם לא נגמר.
ועד אז אנחנו צריכים רק קצת מאמץ בכיוון הנכון, לחפש את האור שלנו ברצינות, לחפש אותו במקום האמיתי שבו הוא נמצא, בתורה.
*
בתחילתה של הפרשה נאמר:
"וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר, לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד".
אם אתה מבקש שהאור יאיר לך "תמיד", עליך להסכים להשקיע מאמצים. ולכן השמן הנדרש להדלקת המנורה הוא שמן "כתית", שמן שנכתת מהזית, כלומר, שמן שהתאמצו בשבילו…
כי במקום שבו מושקע מאמץ נכון, במקום הנכון, מתוך אמונה, התמסרות ורצון כן ואמיתי, התוצאה היא בסופו של דבר אור גדול שמאיר הכול.
*
ובתקופה זו שבה עם ישראל עובר תהליך "כתית" משמעותי – צרות, איומים וייסורים שנוכחים במרחב ומכווצים לנו את הלב, עלינו להתחזק באמונה, לא ליפול ברוחנו ולדעת שכל מה שאנחנו עוברים כעת נועד כדי להוציא מאיתנו את האור הגנוז בתוכנו.
שנזכה להשקיע במקומות הנכונים והמוארים, אמן.
