בעמק יפה בין גבעות ירוקות פסע רועה זקן עם עדרו המיוחד והמגוון שהכיל כבשים רבים ושונים מאוד זה מזה. חלקם טיפסו על סלעים, חלקם לעסו עשב ליד הנחל, ואחרים התגנבו לשדות רחוקים. הזקן הכיר כל כבשה וקרא להן בשריקות שונות. כשהרגיש שזמנו להיפרד מהעולם מתקרב, הוא עמד ותהה בקול: "מי ירעה את הכבשים כשאלך מהעולם?"
בחור צעיר וחסון קפץ קדימה. "אני אוביל!" הכריז. הוא ניסה להשליט סדר: דחף את הכבשים מהסלעים, צעק על אלה שליד הנחל, והכה במקל את המתגנבות. אך העדר התפרע – חלק ברחו, חלק נתקעו, והעמק התמלא קולות בהלה. "כבשים ארורים!" צעק, "למה אתם לא מקשיבים לי?!"
נער חכם ושקט צפה בו מהצד. הוא לקח חליל עץ קטן והחל לנגן: מנגינה קצרה לטפסניות, ארוכה לחולמות ליד הנחל, וקופצנית למתגנבות. הכבשים הרימו אוזניהם, התאספו, וצעדו יחד, כל אחד בדרכו, אך כעדר שלם. אנשי הכפר מחאו כפיים, והזקן הרגיש שהעדר בידיים טובות.
הנער הראשון עמד בפנים אדומות, והבחור עם החליל שאל ברוך: "מה השיר שלך, אחי האהוב? איזו מנגינה אוכל לנגן עבורך?"
*
לכל אחד מאיתנו שיר מיוחד משלו, מנגינת חיים ייחודית ומיוחדת אך ורק עבורו.
אנחנו מאוד דומים, אבל ממש לא זהים. והמיוחדות של כל אחד ואחד מאיתנו היא בייחודיות המופלאה שלו.
עלינו ללמוד ולכבד איש את חברו, ולהבין שלכל אחד הדרך המיוחדת שלו בחיים, השבילים שהוא צריך לפסוע בהם, וגם המכשולים והאתגרים שהוא חייב להתמודד איתם. הוא זה לא אנחנו. מה שנראה כל כך נכון ומדויק עבורנו, זה ממש לא מה שנכון עבורו. הבורא נותן לכל אחד בדיוק את מה שהוא זקוק לו כדי להגיע לתכלית הטובה שלו.
*
טרם לכתו מן העולם דואג משה לעתידו של עם ישראל, שלא יהיו "כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רֹעֶה", והוא מבקש: "יִפְקֹד ה' אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכׇל בָּשָׂר אִישׁ עַל הָעֵדָה".
על הבחירה בביטוי "אלהי הרוחות" אמרו במדרש תנחומא:
"…אם ראה אוכלסין הרבה של בני אדם, אומר, 'ברוך חכם הרזים'. כשם שאין פרצופותיהם שוין זה לזה, כך אין דעתם שווין זה לזה, אלא כל אחד ואחד יש לו דעת בפני עצמו. וכן אומר, 'לַעֲשׂוֹת לָרוּחַ מִשְׁקָל וּמַיִם תִּכֵּן בְּמִדָּה". כל בריה ובריה יש לו דעת בפני עצמו.
תדע לך שהוא כן, משה מבקש מן הקדוש ברוך הוא בשעת מיתתו ואומר לפניו, רבונו של עולם, גלוי וידוע לפניך דעתם של כל אחד ואחד, ואין בשל בניך דומה זה לזה. כשאני מסתלק מהן, בבקשה ממך אם ביקשת למנות עליהם מנהיג, מנה עליהם אדם שיהא סובל לכל אחד ואחד לפי דעתו. מנין? ממה שקראו בעניין, שנאמר: 'יִפְקֹד ה' אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכׇל בָּשָׂר אִישׁ עַל הָעֵדָה'.
