המלך ביקש לבדוק את נאמנותו של אחד האנשים הכי קרובים אליו. הוא קרא לו לחדרו ומסר בידו צנצנת דבש סגורה ואטומה בחותם המלך. ואמר לו:
"יקירי, בצנצנת זו יש דבש מיוחד במינו, זהו הדבש הכי טעים בעולם, שיש בו סגולות נדירות ומופלאות. אני מבקש ממך שתשמור לי על הצנצנת הזו במשך השנה הקרובה. ואני סומך עליך שתשמור עליה מכל משמר".
האיש התרגש מאוד והבטיח למלך שאכן ישמור על הצנצנת בכל כוחו ויכולתו.
כשהגיע לביתו וביקש להחביא את הצנצנת עמוק בכספת, הבחינה בכך אשתו וביקשה לדעת מה יש בצנצנת, הוא סיפר לה בהתרגשות, והאישה ביקשה לטעום ממנה.
בתחילה הוא סרב בנחרצות, אך כשהפצרותיה גברו הוא לא עמד בכך ופתח את הצנצנת. היא וגם הוא טעמו מהדבש שטעמו היה מדהים. אך מיד לאחר שטעם טיפה, הוא מיהר לסגור את הצנצנת ולהחביא אותה כבקשת המלך.
כעבור שנה הגיע האיש אל המלך ובידו הצנצנת. והמלך שאל האם הוא פתח את הצנצנת וטעם מהדבש.
הוא הודה באשמה. אך להפתעתו המלך לא כעס, ובמקום זאת הוא שאל: "האם הדבש לא היה טעים מספיק? מדוע לא אכלת את הכול?"
"הפוך", אמר נאמנו של המלך, "מעולם לא טעמתי משהו טעים יותר, אבל מיד אחרי שטעמתי נזכרתי כמה המלך אוהב אותי, וכמה הוא מאמין בי, ועצרתי את עצמי".
אמר המלך: "הוכחת לי את נאמנותך בצורה בלתי רגילה, דווקא בגלל שטעמת מהדבש, ובחרת לעצור בעצמך, אני ממנה אותך למשנה למלך".
*
ביום כיפור אנו באים לפני הקב"ה בלב שבור. קיבלנו הנחיות ברורות מה מותר לנו ומה אסור לנו. התבקשנו להימנע מהנאות ותענוגות שלא נועדו בשבילנו. ובכל זאת, לא עמדנו בפיתוי, עשינו את מה שלא היינו אמורים לעשות, טעמנו ממה שלא היינו אמורים לטעום…
זה כואב לנו. זה מציק לנו. דווקא בגלל שאנחנו אוהבים את בוראנו, ודווקא בגלל שאנו יודעים כמה הוא טוב ומיטיב איתנו, והרגש של חוסר הנאמנות שלנו מציף אותנו ומציק לנו מאוד.
*
העמידה מול הבורא ביום כיפור באה מצד אחד, מתוך הכרה בחולשה שלנו, אך מצד שני יש בה הצהרה מאוד חזקה. אנחנו בעצם מצהירים שאנחנו יודעים שיש דברים שהם מאוד מענגים, ושאולי התענוג שחווינו בהם הוא גדול יותר מהרבה דברים אחרים שחווינו, ובכל זאת אנחנו מוכנים לעצור את עצמנו ולהחליט שאנחנו לא רוצים לעשות זאת יותר, שאהבת המלך חשובה לנו יותר. וההצהרה הזו היא שהופכת את התשובה שלנו למשמעותית כל כך.
ועל זה אמרו: במקום שבעלי תשובה עומדים, אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד". כי בעלי תשובה הם אלו שכבר טעמו מהתענוג, והחליטו למרות התענוג שהם לא עושים זאת יותר, בגלל האהבה והנאמנות.
