שני אנשים קיבלו משימה להסתובב במשך כמה ימים בחושך ולנסות לזהות כמה שיותר אנשים בכל דרך שימצאו לנכון.
הראשון התחכם עם המשימה, הדליק נר וקירב אותם לפניהם של האנשים וכך הוא זיהה אותם בקלות.
ואילו השני בחר בדרך הקשה, הוא הסתובב בין האנשים ולמד להקשיב לקולותיהם ולתנועותיהם, וכך הוא הצליח לזהות את האנשים שסביבו.
שתי האנשים אמנם הצליחו במשימה. ואולי הראשון הצליח בה יותר, כי בעזרת הנר הוא "ראה" בבירור את מה שהיה צריך לראות. אבל ללא ספק שהשני יצא מהמשימה הזו עם רווח מיוחד. הוא הפך להיות הרבה יותר רגיש וקשוב בזכות המשימה, הוא הצליח לחדד ולפתח את חוש השמיעה שלו ולשכלל את היכולות שלו לרמה הרבה יותר גבוהה ממה שהיה לו לפני כן.
*
על פי המשל הזה מסביר רבי יצחק הוטנר, מחבר הספרים "פחד יצחק", את עניינה של מגילת אסתר.
חז"ל אומרים כי אסתר נרמזת בתורה בפסוק "ואנכי אסתר אסתיר". בתקופת מלכות אחשוורוש היו בני ישראל נתונים בהסתר קשה, הם היו בחושך רוחני גדול. הם לא ראו את הקב"ה, הם לא ראו את יד ההשגחה בבירור.
ואז הגיע המן, והחושך נהיה הרבה יותר סמיך, הגזירה הקשה של חיסול המוני ריחפה על כל יהודי הממלכה. נדמה היה שהחושך הזה יחסל את העם היהודי.
עד שהכול התהפך לטובה גדולה ו"ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר".
והמתנה הכי גדולה שקיבלנו היא שלמדנו שגם בחושך יש אור. ולמדנו איך צריך ללכת בתוך החושך ולחפש ולמצוא את הקדוש ברוך הוא שמסתתר בתוך המציאות האפילה.
*
ולכן, אומרים לנו חז"ל שלעתיד לבוא כל המועדים בטלים, חוץ מפורים, וכמו שכתוב "וזכרם לא יסוף מזרעם". כי כל המועדים הם מצבים של אור בהיר וברור. וכשתבוא הגאולה והמציאות כולה תהיה מוארת לא יהיה עוד צורך באור של המועדים הללו. אבל פורים זה משהו מיוחד, כי את המתנה המיוחדת של להכיר ולראות את הקב"ה גם בתוך החושך, זה חוש מיוחד שקיבלנו ואי אפשר לקחת לנו.
*
בתקופה המאתגרת שעם ישראל עובר עכשיו, אנחנו צריכים הרבה מאוד כוח. ו"מגילת אסתר" יכולה לתת לנו את הכוח לראות את ה"גילוי שבתוך ההסתר", להכיר בחוש הפנימי שכבר התפתח אצלנו במשך כל שנות הגלות, כשאנחנו קוראים שוב ושוב את המגילה, ולזכור ש"גם כי אשב בחושך ה' אור לי".
האור הא-לוהי מאיר לנו גם בתוך הימים הכי חשוכים. ובקרוב ממש נגלה שהכול מתהפך עלינו לטובה ולברכה גדולה.
שושנת יעקב צהלה ושמחה…
