לפעמים אני מוצא את עצמי כועס כל כך על אנשים שעושים דברים רעים, ואני מריץ בראש תסריטים על מה שהייתי מסוגל לעשות להם, לולי הייתי חושש מזרועות החוק.
תמיד הייתי בטוח שאני קנאי "לשם שמים", ושבאמת כואב לי שאנשים עושים דברים רעים בגלל שאני זך וטהור. אבל אז קרה לי משהו לא פשוט, שהמחיש לי שאני לא כזה צדיק גדול כמו שאני חושב. ושבעצם הרע שראיתי אצל אנשים אחרים קיים גם בתוכי. אני מתבייש מעצמי, אבל בעיקר אני מתבייש על המחשבות שהיו לי על אחרים, אני מבין שזה לא היה מהמקום הטוב שבתוכי, אלא דווקא מתוך המקומות השליליים שיש בי, ולכן שפטתי אחרים מאוד לחומרה.
*
פנחס בן אלעזר מבצע מעשה קנאות מאוד קשה נגד האנשים שחטאו והביאו רעה על מחנה ישראל. קיים היה חשש גדול שהמעשה שלו אינו מעשה נקי מספיק. כי "קנאות" זה לא משהו פשוט שאפשר לעשות, זה דורש ניקיון לב מאוד מאוד גדול.
ואכן, זכה פנחס לטהרת לב כזאת שהקב"ה מעיד על כך ונותן לו "ברית שלום". רק מי שבאמת בא ב"שלום" אמיתי מתוכו, שאין בו שמץ של רוע ונגיעה אישית, יכול להשכין שלום בעולם גם כשצריך לעשות פעולות קשות, וזה באמת יהיה מאה אחוז לשם שמים. ומי שלא שם, שלא יעלה על דעתו לקנא, כי זה תמיד יהיה שלילי.
