מאחורי המסכה

שָׁלוֹם לְכֻלָּם, שְׁמִי דָּנִי לֵוִי. וַאֲנִי אַחַד הַיְלָדִים הָאֲהוּבִים בַּכִּתָּה שֶׁלִּי. אֵיךְ זֶה קָרָה, אַתֶּם שׁוֹאֲלִים? וּבְכֵן, אַסְבִּיר לָכֶם: בַּבַּיִת שֶׁמִּמֶּנּוּ אֲנִי מַגִּיעַ, לֹא מִסְתַּכְּלִים עַל חִיצוֹנִיּוֹת.

בַּמֶּה זֶה מִתְבַּטֵּא לְמָשָׁל? אֲנִי אֶתֵּן לָכֶם דֻּגְמָא: אַבָּא שֶׁלִּי כְּשֶׁהוּא רוֹאֶה קַבְּצָן וּמַחְלִיט שֶׁהָאִישִׁיּוּת שֶׁלּוֹ מַסְפִּיק טוֹבָה עֲבוּרוֹ, הוּא יָכוֹל לִהְיוֹת הֶחָבֵר הֲכִי טוֹב שֶׁלּוֹ. לֹא בִּשְׁבִיל הַחֶסֶד וְזֶה, אֶלָּא בִּשְׁבִיל עַצְמוֹ, כִּי לֹא אִכְפַּת לוֹ מָה אֲחֵרִים אוֹמְרִים וְלֹא אִכְפַּת לוֹ אֵיךְ נִרְאִים הַחֲבֵרִים שֶׁלּוֹ מִבַּחוּץ, הָעִקָּר שֶׁבָּאִישִׁיּוּת שֶׁלָּהֶם, בַּנְּשָׁמָה וּבַמַּעֲשִׂים שֶׁלָּהֶם, הֵם אֲנָשִׁים טוֹבִים. וּבְכֵן, אֶת הַהַנְהָגָה הַזּוֹ לָמַדְתִּי בַּבַּיִת, וּמִבְּלִי שֶׁחַשְׁתִּי בְּכָךְ, הִיא דָּבְקָה גַּם בִּי. בְּטִבְעִי אֲנִי טִפּוּס אוֹהֵב אָדָם, חַיְכָן, שָׂמֵחַ, וְנוֹתֵן. וְלָכֵן אֵין לִי בְּעָיָה לְהִתְחַבֵּר גַּם לְיַלְדֵי הַשּׁוּלַיִם שֶׁבַּכִּתָּה, אֵלֶּה שֶׁאַף אֶחָד לֹא מְעֻנְיָן לְהַבִּיט בָּהֶם.

אִם אַתֶּם סְבוּרִים שֶׁהַהִתְנַהֲלוּת הַזּוֹ פָּגְעָה בְּמַעֲמָדִי בַּכִּתָּה, תָּנוּחַ דַּעְתְּכֶם. יֵשׁ לִי מַעֲמָד טוֹב וְיַצִּיב, בָּרוּךְ ה' כֻּלָּם אוֹהֲבִים אוֹתִי וַאֲנִי אוֹהֵב אֶת כֻּלָּם.

הַסִּפּוּר שֶׁאֲנִי עוֹמֵד לְסַפֵּר לָכֶם עַכְשָׁו יִשָּׁמַע לָכֶם קְצָת הָזוּי. בַּכִּתָּה שֶׁלִּי יֵשׁ יֶלֶד שֶׁשְּׁמוֹ אַהֲרֹן. וְהוּא הַיֶּלֶד הֲכִי דָּחוּי בַּכִּתָּה, מֵאֲחוֹרֵי הַדְּחִיָּה הַזֹּאת יֶשְׁנוֹ סִפּוּר עָצוּב מְאֹד. כְּשֶׁהוּא הָיָה בְּעֵרֶךְ בֶּן שָׁלֹשׁ נִשְׁפְּכוּ עָלָיו מַיִם מִמֵּחַם רוֹתֵחַ עַל הַפָּנִים וְהַיָּדַיִם. הוּא עָבַר טִפּוּלִים אֲיֻמִּים כְּדֵי לְשַׁקֵּם אֶת עַצְמוֹ, אַךְ מֵעֵבֶר לָזֶה שֶׁהַטִּפּוּלִים הָיוּ כּוֹאֲבִים וְנוֹרָאִים, הַפַּרְצוּף שֶׁלּוֹ נוֹתַר מְעֻוָּת. כְּשֶׁאֲנִי אוֹמֵר מְעֻוָּת, אֲנִי מִתְכַּוֵּן לְכָךְ. אָדֹם, נָפוּחַ, וְלֹא כָּל כָּךְ סִימֶטְרִי. אַתֶּם לֹא יוֹדְעִים כַּמָּה עָצוּב לִי בַּלֵּב עַל הַיֶּלֶד הַזֶּה. קֹדֶם כֹּל כִּי הוּא עָבַר סֵבֶל בַּל יְתֹאַר בַּחַיִּים שֶׁלּוֹ, דָּבָר שֵׁנִי כִּי הוּא יֶלֶד כָּל כָּךְ נְעִים הֲלִיכוֹת, כָּל כָּךְ מְיֻחָד, כָּל כָּךְ… מֻכְשָׁר וְטוֹב לֵב וּמַצְחִיק. אֲבָל אַף אֶחָד בִּסְבִיבָה לֹא פָּנוּי לִקְלֹט אֶת זֶה. כֻּלָּם מִתְרַחֲקִים מִמֶּנּוּ בְּאֵלֵגַנְטִיּוּת. אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁבְּמִדָּה מְסֻיֶּמֶת גַּם אַהֲרֹן בְּעַצְמוֹ לֹא מוּדָע לְכָל הַמַּעֲלוֹת הַטּוֹבוֹת שֶׁיֵּשׁ בּוֹ, רַק בִּגְלַל שֶׁמֵּאָז שֶׁהוּא קָטָן כֻּלָּם מִתְרַחֲקִים מִמֶּנּוּ בִּגְלַל הַפַּרְצוּף שֶׁלּוֹ.

בְּכָל מִקְרֶה, מֵאָז שֶׁאֲנִי גִּלִּיתִי אוֹתוֹ, הִתְחַלְתִּי לְהִדָּבֵק אֵלָיו. אֲנִי אוֹמֵר לְהִדָּבֵק מִכֵּיוָן שֶׁהוּא חָשַׁב שֶׁאֲנִי עוֹשֶׂה לוֹ חֶסֶד שֶׁאֲנִי מִתְחַבֵּר אֵלָיו, וְלָקַח לוֹ זְמַן רַב מְאֹד לְהָבִין שֶׁאֲנִי בֶּאֱמֶת מְעֻנְיָן בּוֹ וּבְאִישִׁיּוּתוֹ הַמַּדְהִימָה. כְּכָל שֶׁהִכַּרְתִּי אוֹתוֹ יוֹתֵר הֵבַנְתִּי מָה הַכִּתָּה מַפְסִידָה. אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם שֶׁמְּדֻבָּר בְּאַחַד הַיְלָדִים הַמַּדְהִימִים וְהַחֲכָמִים וְהָרְגִישִׁים בְּיוֹתֵר שֶׁקַּיָּמִים בַּכִּתָּה שֶׁלָּנוּ.

אַחֲרֵי תְּקוּפָה אֲרֻכָּה שֶׁל יְדִידוּת, הֶחְלַטְתִּי שֶׁהַמַּצָּב בַּכִּתָּה מַצְרִיךְ טִפּוּל. נִסִּיתִי לַחֲשֹׁב לְבַדִּי כַּמּוּבָן, עַל פִּתְרוֹנוֹת לַדָּבָר. יוֹם אֶחָד הִתְיַשַּׁבְתִּי נוֹאָשׁ עַל הַכִּסֵּא וְאָמַרְתִּי לְעַצְמִי: הֵם צְרִיכִים לֹא לִרְאוֹת אֶת הַפְּנִים שֶׁלּוֹ, כְּדֵי לִרְאוֹת אֶת הַפְּנִימִיּוֹת שֶׁלּוֹ. אֲבָל אֵיךְ? הֲרֵי זֶה לֹא הֶגְיוֹנִי לַהֲפֹךְ אָדָם לְרוֹאֶה וּבִלְתִּי נִרְאֶה. כִּמְעַט הִתְיָאַשְׁתִּי עַד שֶׁעָלָה בְּרֹאשִׁי רַעְיוֹן אַדִּיר: מַסֵּכָה! חֹדֶשׁ אֲדָר מִתְקָרֵב, אֲנִי עוֹמֵד לְהָפִיק בִּפְנֵי הַכִּתָּה שֶׁלִּי אֶת הַהַצָּגָה הַמַּדְהִימָה בְּיוֹתֵר שֶׁהֵם רָאוּ אֵי פַּעַם! רַצְתִּי לַטֵּלֵפוֹן, הִתְקַשַּׁרְתִּי לְאַהֲרֹן, וּבְמִלִּים סְפוּרוֹת וְנִלְהָבוֹת הִבַּעְתִּי בְּפָנָיו אֶת רַעְיוֹנִי.

הוּא עָנָה בִּסְקֶפְּטִיּוּת מְיֹאֶשֶׁת וְאָמַר: "עֲזֹב, דָּנִי. הֵם לֹא יְשַׁנּוּ אֶת הָעֶמְדָּה שֶׁלָּהֶם. מַסְפִּיק לִי שֶׁיֵּשׁ לִי אוֹתְךָ!"

הִתְנַגַּדְתִּי בְּנֶחְרָצוּת וְאָמַרְתִּי לוֹ שֶׁבְּעוֹד שָׁבוּעַ, בְּדִיּוּק בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ אֲדָר, הוּא מַגִּיעַ עִם הַצָּגָה מוּכָנָה, יְשִׁירוֹת אֵלַי הַבַּיְתָה וּלְכָל הַשְּׁאָר אֲנִי אֶדְאַג. בָּעֶרֶב שׂוֹחַחְתִּי עִם הַמְחַנֵּךְ. הוּא אִשֵּׁר אֶת הַתָּכְנִית שֶׁלִּי וּשְׁלָשְׁתֵּנוּ הִמְתַּנּוּ בְּהִתְרַגְּשׁוּת לַיּוֹם הַמְיֻחָל. כְּכֹל שֶׁהוּא הִתְקָרֵב, נַעֲשָׂה אַהֲרֹן מְכֻנָּס וּמָתוּחַ יוֹתֵר. אֲבָל כַּמּוּבָן שֶׁאַף אֶחָד מִן הַחֲבֵרִים לֹא שָׂם לֵב לָזֶה.

בְּאוֹתוֹ יוֹם שָׁמַעְתִּי דְּפִיקוֹת מְהֻסָּסוֹת עַל הַדֶּלֶת. אַהֲרֹן נִכְנַס, כֻּלּוֹ חִוֵּר וְרוֹעֵד. "דַּי!" אָמַר לִי. "אֲנִי לֹא מְסֻגָּל לַעֲמֹד בַּמֶּתַח הַזֶּה!" לָקַחְתִּי מִשַּׂקִּית הַתַּחְפּוֹשׂוֹת תַּחְפֹּשֶׂת עֲנָקִית שֶׁל אִישׁ שָׂמֵחַ כָּזֹאת שֶׁרוֹקְדִים אִתָּהּ בַּחֲתֻנּוֹת. הִצְבַּעְתִּי לְעֵבֶר חֲדַר הַשֵּׁרוּתִים וְאָמַרְתִּי לוֹ: "קָדִימָה. יֵשׁ לְךָ חָמֵשׁ דַּקּוֹת לְהִתְאַרְגֵּן. אַבָּא שֶׁלִּי מְחַכֶּה לָנוּ לְמַטָּה עִם הָרֶכֶב!"

הוּא הִבִּיט הָמוּם בַּתַּחְפֹּשֶׂת וּפִתְאֹם קָלַט אֶת הַתָּכְנִית שֶׁלִּי. חִיּוּךְ הִתְפַּשֵּׁט עַל פָּנָיו וְהוּא רָץ לְהִתְאַרְגֵּן. כַּעֲבֹר דַּקּוֹת אֲחָדוֹת הִפְצִיעַ בָּחוּר גְּדוֹל מְמַדִּים מִן הַבַּיִת שֶׁלָּנוּ. "מֵרֶגַע זֶה אַתָּה הוֹפֵךְ לְ'אָרִי' קְרוֹב מִשְׁפָּחָה שֶׁלִּי. בְּסֵדֶר?

אָרִי הִנְהֵן בְּרֹאשׁוֹ. הִגַּעְנוּ לְבֵית הַסֵּפֶר. כַּמּוּבָן שֶׁעֲדַת יְלָדִים הִקִּיפָה אֶת אֲרִי הַנֶּחְמָד. הוּא הֵגִיב לְכֻלָּם בִּשְׁנִינוּת וְקָרַע אוֹתָם מִצְּחוֹק. כֻּלָּם שָׁאֲלוּ אוֹתִי: "הֵיכָן הִכַּרְתָּ אֶת הַבָּחוּר הַנֶּחְמָד הַזֶּה?" הִסְבַּרְתִּי לָהֶם שֶׁהוּא קְרוֹב מִשְׁפָּחָה שֶׁלִּי, בָּחוּר מַדְהִים שֶׁהִסְכִּים לָבוֹא לְשַׂחֵק קְצָת. נִכְנַסְנוּ לַכִּתָּה, הַמְחַנֵּךְ קָרַץ לִי וּלְאָרִי וְאָמַר: "וּבְכֵן נְעָרִים, אַחֲרֵי הַתְּפִלָּה מְחַכָּה לָנוּ תָּכְנִית פּוּרִימִית מְרַגֶּשֶׁת!"

אַחֲרֵי הַתְּפִלָּה רַף הַצִּפִּיּוֹת עָלָה, כֻּלָּם הֵכִינוּ אֶת הַכִּתָּה וְהִתְיַשְּׁבוּ בְּמַעְגָּל. אַף אֶחָד לֹא שָׂם לֵב שֶׁאַהֲרֹן לֹא נִמְצָא. אָרִי הֵחֵל בְּהַצָּגָתוֹ, הַיְלָדִים צָחֲקוּ וְצָחֲקוּ וְדָמְעוּ מֵרֹב צְחוֹק. אַחַר כָּךְ הָיוּ מְרִיבוֹת מִי יֵשֵׁב לְיָדוֹ וְכֻלָּם הִסְתּוֹבְבוּ סְבִיבוֹ וְשָׁאֲלוּ אוֹתוֹ עַל חַיָּיו הַפְּרָטִיִּים. הוּא עָנָה מַה שֶּׁעָנָה, לָרֹב תְּשׁוּבוֹת אֲמִתִּיּוֹת. בַּהַפְסָקָה, אַחַד הַחֲבֵרִים הִצִּיעַ לוֹ לְהוֹרִיד אֶת הַתַּחְפֹּשֶׂת. וְאָז הוּא פָּרַץ בִּבְכִי מְזַעְזֵעַ. בַּתְּחִלָּה חָשְׁבוּ כֻּלָּם שֶׁזֶּה חֵלֶק מֵהַהַצָּגָה. אֲבָל אָז קָלְטוּ שֶׁזֶּה אֲמִתִּי. הוּא הוֹרִיד בְּבַת אַחַת אֶת הַתַּחְפֹּשֶׂת וְכָל הַחֲבֵרִים עָמְדוּ הֲמוּמִים. "אַהֲרֹן!" הִתְעַשֵּׁת אֶחָד מֵהֶם. אֲבָל לֹא הָיָה לוֹ אֵיךְ לְהַמְשִׁיךְ אֶת הַמִּשְׁפָּט.

"כֵּן, זֶה אֲנִי!" אָמַר אַהֲרֹן וְהִרְכִּין אֶת רֹאשׁוֹ עַל הַשֻּׁלְחָן, הַצַּלָּקוֹת שֶׁלּוֹ הֶאְדִּימוּ יוֹתֵר וְהִתְנַפְּחוּ יוֹתֵר מֵהַבֶּכִי. "פַּעַם רִאשׁוֹנָה שֶׁהִרְגַּשְׁתִּי שֶׁהַסְּבִיבָה מִתְיַחֶסֶת אֵלַי בֶּאֱמֶת וְלֹא אֶל הַמַּרְאֶה שֶׁלִּי!"

"אַתָּה צוֹדֵק!" פָּנוּ אֵלָיו כַּמָּה יְלָדִים. "אֲנַחְנוּ טָעִינוּ. אֲבָל עַכְשָׁו, אַחֲרֵי שֶׁאֲנַחְנוּ יוֹדְעִים מִי אַתָּה בֶּאֱמֶת, תַּסְכִּים לִסְלֹחַ לָנוּ עַל הַטָּעוּת שֶׁלָּנוּ וְלִהְיוֹת חֲבֵר אֱמֶת שֶׁלָּנוּ?"

הוּא הִבִּיט בָּהֶם בְּאִי אֵמוּן. אֲבָל כָּל הַחֲבֵרִים סְבִיבוֹ הִנְהֲנוּ. "כֵּן. חֲבָל עַל הַשָּׁנִים שֶׁהִפְסַדְנוּ. אֲבָל טוֹב מְאֻחָר מֵאֲשֶׁר לְעוֹלָם לֹא…"